"אוי" בתמוז או "טוב" בתמוז?

רבי יונתן אייבשיץ כתב מכתב בשבעה-עשר בתמוז ורשם בראשו: "טו"ב תמוז".  נפל המכתב על-פי מקרה בידי רבי יעקב אמדן, שחשד את רבי יונתן בשבתאות, ורגז רבי יעקב רוגזה גדולה. טבל עטו בדיו והוסיף במכתב מן הצד: "אוי לו למי שטוב לו בשבעה-עשר בתמוז" (א. דרויאנוב, ספר הבדיחה והחידוד, גדולים ומפורסמים, 2261).

המליצה שכתב רבי יעקב עמדין - יעב"ץ (לפי אגדה זו), מתנגדו הגדול של רבי יהונתן אייבשיץ, מבוססת על כך שהמילה "אוי" אף היא בגימטריה 17, כמו המילה "טוב".

סיפור זה מבוסס על שימוש שבתאי בגימטריה טו"ב לציין את יום י"ז בתמוז. כידוע, משיח השקר שבתי צבי ביטל את הצומות בי"ז בתמוז ותשעה באב והפך אותם לימי חג, במכתב ששלח לחסידיו על "חג הנחמות" (דהיינו תשעה באב), כותב שבתי צבי: "...יום ראשון לתחית רוחי והוא הוא יום טוב בתמוז, אחי ועמי אנשי אמונתי... גוזר אני עליכם שיום תשעה באב עלינו לשלום תעשו אותו יום משתה ושמחה גדולה במאכלים חשובים ובמשקים ערבים ורבוי נרות ואורות ובניגונים רבים ושירים רבים...". (אברהם אמארילייו, תעודות שבתאיות, ספונות, ספר חמישי, ירושלים תשכ"א, עמ' רנ).

ההשראה לסיפור שמביא דרויאנוב היא כנראה מספר הפולמוס 'התאבקות' שכתב רבי יעקב עמדין נגד רבי יהונתן אייבשיץ אותו האשים בשבתאות ורדף עד חרמה. הספר נדפס ע"י רבי יעקב עמדין בבית דפוסו הביתי באלטונה בשנת תקכ"ב.
בין היתר הוא טוען שם שחתונת בנו של רבי יהונתן אייבשיץ נערכה בערב י"ז בתמוז:
"ונעשית החתונה ביום שלפני או"י תמוז בערב יום איד של כת ש"ץ שר"י..." (התאבקות, לבוב תרל"ז, דף כא/1).
במקום אחר, מזכיר מכתב המלצה שכתב רבי יהונתן אייבשיץ, ממש כמו בסיפור:
"בשנה זו או"י תמוז נתן [=רבי יהונתן אייבשיץ. כאן נכתבו כינויי גנאי]... לעני משורר באס של חזן, שנסע מזה ולקח כתב ראיה ועדות חתום מידו... וכתב בכתב ידו, איך שחותם 'ביום טו"ב תמוז שנת השיר"ה (תחת קינה מיבעי ליה)..." (שם, דף לא/1).

רבי יהונתן אייבשיץ

ואולם, למעשה מצאתי שרבים וטובים עשו שימוש בגימטריה "טו"ב" בלי חשש ופקפוק.
כך לדוגמה חותם החתם סופר את תשובתו שנדפסה בשו"ת חת"ס (או"ח קמה): "פיסטשאן יום ב' טו"ב תמוז תקצ"א...".

ובספר "בני יששכר" אף מצאתי דרוש מפורש בעניין:

"י"ז בתמוז בו נשתברו הלוחות, ולא במקרה הוא י"ז דייקא בגימ'[טריה] טו"ב, והוא עפ"י משארז"ל מפני מה אין טוב בדברות הראשונות, כי היה גלוי וידוע לפניו ית"ש שעתידין להשתבר ויאמרו ח"ו פסק הטוב על כן אין בהם טוב רק בלוחות שניות, לומר שכל אלה הענינים טו"ב לישראל, על כן אירע המעשה ביום טו"ב בתמוז, וזהו שכתב האריז"ל ויקרא אהרן ויאמר חג ליי' מחר, אמר כן בנבואה שעתיד להיות היום ההוא חג ויום טוב לישראל..." (מאמרי חדשי תמוז-אב, מאמר ב' - בין המצרים).

לעומת זאת, שימוש בגימטריה "אוי" מצאתי בינתיים רק בעוד שני מקומות,
האחד, במכתב תשובה הלכתית שכתב רבי מרדכי זאב איטינגא מלבוב (שו"ת מאמר מרדכי, סימן עג), שפותח את מכתבו: "בעזה"י יום א' או"י תמוז שנת ברית שלום...".
האזכור השני, בספר השו"ת של גיסו רבי יוסף שאול נתנזון, שם מובא בתשובה שכתב (שו"ת שואל ומשיב, סימן קעז): "...הרב מזלאטשיב והרב מהרמ"ז במכתבם מיום א' כ"ב סיון שנת תרי"ד... וגם כעת מיום ג' או"י תמוז תרכ"ב כתב הרב מהרמ"ז היתר ברור...".

אבלות על החורבן - בשנת 1670

בתצלום הבא: שערו של ספר "סדר ארבע תעניות", עם קינות לתשעה באב כמנהג הספרדים. נדפס בונציה בשנת שפ"ד (1624), והגיע לאחרונה ל"קדם - בית מכירות פומביות". מדובר בעותק נאה במיוחד, עם כריכת עור עתיקה ואבזמי מתכת לסגירה. 

בדפי הכריכה הקדמיים של הספר גיליתי רישום ארוך ומעניין בכתב יד עתיק, כפי הנראה בשפה הפורטוגזית.

מבט ראשון הספיק לי בכדי להבין שטורי המספרים בצד שמאל הם דרכי חישוב של השנים שחלפו מאז חורבן הבית, אבל מה עוד כתוב כאן?

בעזרת ידידי יעקב האגר, שידיו רב לו בכמה שפות, הצלחתי לפענח את החידה.

בעמוד השמאלי אכן מובאים שתי צורות של חישוב - על מנת לדעת כמה שנים חלפו מאז חורבן הבית.

חישוב אחד: להוריד מהשנה העברית 4000 ולהוסיף לתוצאה את הגימטריה של "עקב" (172) - [על חישוב זה ראה: רש"י במסכת עבודה זרה, ט ע"א, ד"ה "כי מעיינת מואת הנפש"].

חישוב שני, לפי השנה של ה-Goim ("גויים"): להוריד מהשנה הלועזית הנוכחית את המספר 68 (מקובל כי בית השני נחרב בשנת 70 לספירה הנוצרית, אך יש דעות, כפי שרואים כאן, שהוא נחרב בשנת 68 לספירה).

בדוגמאות שנתן הכותב לחישובים אלו ניתן להבחין בבירור שהם נכתבו בשנת ת"ל 1670.

בעמוד הימני מופיע רישום מעניין אודות מנהג קהילות הספרדים בליל תשעה באב, להכריז לפני אמירת הקינות את מניין השנים שחלפו מאז חורבן הבית. הכותב מתאר במילים נוגות את ההרגשה העצובה שנכנסת בלב כולם בשעה שמכבים את האורות בבית הכנסת, השקט משתרר, ו"חכם הקהל" מכריז בקול אנחה את הזמן שחלף מאז חורבן הבית. הוא כותב על התחושה הקשה וההבנה ש"הנבואה הקשה" התקיימה באותו לילה נורא, כאשר החריב האויב האכזר את העיר ירושלים ואת בית המקדש. מה שהביא לידי כך שגלינו מארצנו, איבדנו את כל הטוב שהיה לנו, ועם ישראל נפוץ לבין האומות. כל זאת, מוסיף הכותב, בא לנו בגלל חטאינו הרבים, ובאשמתינו שם ה' הקדוש מתחלל בעולם.

לא ברור לי האם מדובר באדם פרטי שכתב לעצמו את התיאור הנ"ל ואת דברי "חכם הקהל", או שמא מדובר ברשימה שהכין "חכם הקהל" בעצמו, כדי לשאת מתוכה דברים אל הקהל בבית הכנסת, ולהסביר להם בשפה המובנת להם (אולי מדובר בקהילת האנוסים באמשטרדם) את הסיבות לאבלות על החורבן. 

מה שמחזק אצלי את האפשרות השניה, הוא המקום הריק שהשאיר הכותב (ראה תמונה) באמצע השורה, במקום לכתוב את מספר השנים שחלפו מהחורבן. במקום זאת כתוב משהו כמו: "וחלפו ___ שנים מאז...". והסיבה, כך נדמה, כי זו לא הייתה רשימה חד-פעמית שנכתבה באחת השנים, אלא רשימה שהייתה אמורה לשמש בכל שנה את "חכם הקהל".

צורות החישוב שנכתבו בעמוד השמאלי היו, אם כן, השלמה מעשית לרשימה זו. 

המשפט "על היכלי אבכה", שכתוב באותיות עבריות ומסיים את הרשימה הזו, הוא משפט הפתיחה של קינה ידועה שעמה פותחים בחלק מקהילות ספרד את אמירת הקינות בליל תשעה באב.

הפיוט על היכלי אבכה - באתר "הזמנה לפיוט".