כהשלמה לפוסט "אני ביער הלכתי", התגלגל לידי דף מודפס עם השיר "אני ביער" שנדפס בכלכתא (כלכותה, הודו) בשנת תרנ"ח (1898), בדפוס שלמה עבאד תווינא.
השיר די דומה לחלק מהגרסאות שהבאתי, אך יש בו שינוי אחד והוא המשפט: "פעם הלכתי בתוך היער, ראיתי ציפורים, זקן ונער", שחוזר בכל מחרוזת.
המעניין הוא שבראש הדף נוסף בכתב-יד תיעוד על מנהג אמירת השיר בלילות מוצאי שבת בקהילות יהודי כלכותה, רנגון (כיום: מיאנמר) וסינגפור:
השיר די דומה לחלק מהגרסאות שהבאתי, אך יש בו שינוי אחד והוא המשפט: "פעם הלכתי בתוך היער, ראיתי ציפורים, זקן ונער", שחוזר בכל מחרוזת.
המעניין הוא שבראש הדף נוסף בכתב-יד תיעוד על מנהג אמירת השיר בלילות מוצאי שבת בקהילות יהודי כלכותה, רנגון (כיום: מיאנמר) וסינגפור:
"בכלכתא לפעמים קורים אותו ליל מוצאי ש"ק [שבת קודש] קודם לדוד ברוך ה' צורי, אבל תמיד ברנגון וסינגפור".דהיינו שבכלכותה רק לפעמים נהגו לזמר את השיר, אך ברנגון ובסינגפור היו שרים אותו באופן קבוע.
כמדומני שכתב-היד שבראש הדף הוא של האספן הנודע דוד סלימאן ששון.
השבמחקדף זה נרשם (על פי ספריית ששון) אצל יערי, הדפוס העברי בארצות המזרח, חלק ב', ירושלים ת"ש, עמ' 45. כלכתא - מס' 106.