שריפת ספרים בגטו מונקאץ' - עדות סבי ר' נח שטרן

את המרדף האובססיבי של הנאצים אחר "הספר היהודי" הזכרתי כאן בעבר. לרגל יום-השואה ברצוני להוסיף פרט קטן בעניין הזה, ששמעתי בפעם הראשונה בליל-הסדר האחרון מסבא שלי, ר' נח שטרן הי"ו, ששרד את השואה ובנה כאן (בארץ ישראל) משפחה לתפארת.

סבי נולד בז' סיון - יום טוב שני של חג השבועות בשנת תרפ"ט (15 ביוני 1929) בעיירה קטנה בשם סוואַליאַווע (Szolyva) השוכנת בהרי הקרפטים, שבאותם ימים השתייכה מבחינה מדינית לצ'כוסלובקיה. ביום האחרון של חג הפסח תש"ד (אפריל 1944) רוכזו יהודי סוואליאווע בבית הכנסת, משם הוסעו ברכבת לגטו במונקאץ', שם שהו יחד עם אלפי יהודים מעיירות הסביבה תחת כיפת השמים כארבעה שבועות. ב-15 במאי, הועלו כולם לרכבות והובלו למחנה ההשמדה אושוויץ. ביום שבת כ"ז אייר תש"ד (20 במאי 1944) הגיע סבי לאושוויץ יחד עם אביו - ר' ישראל, אמו - פריידל, ושמונה אחיו ואחיותיו (בתיה-מרים, יואל, שרה [שורי], יוסף, רבקה, שמואל-יעקב, משה וחיה - שהיתה בת שנה, ה' ינקום דמם). כולם, חוץ ממנו, הובלו לצד שמאל בסלקציה שנערכה מיד עם רדתם מהרכבת, וכפי הנראה, כבר באותו לילה (כ"ט אייר) הועלו על המוקד במשרפות אושוויץ. כ-50 מבני העיירה, ביניהם סבי, נשלחו לאחר מספר ימים למחנה העבודה גוזן-מאוטהאוזן שבאוסטריה. מתוכם שרדו רק סבי ועוד כארבעה.


אבי סבי - ר' ישראל שטרן הי"ד

ב"תחנת המעבר" שלהם, העיר מונקאץ', היו למעשה שני גטאות. האחד, בתוך העיר, שיועד ליהודי מונקאץ'. הגטו השני, שכן מחוץ לעיר, בבית החרושת ללבנים של שיוביץ' (Sajovits), בו שהו כ-14,000 יהודים מכפרי המחוז, ואליו הובאו גם סבי ובני עיירתו. לאחר ה-15 במאי, כאשר הובלו  לאושוויץ, העבירו הגרמנים את יהודי מונקאץ' אל בית החרושת ומשם שולחו אף הם להשמדה, כעשרה ימים לאחר מכן, ב-24 במאי.

בליל-הסדר האחרון שמעתי מסבי את סיפור "יציאת מצרים" הפרטי שלו, ובתוך הדברים הוסיף פרט אחד שטרם שמעתי ממנו:

בהיותם בבית החרושת ללבנים, הבחין בערימות ספרים שהובאו על ידי הגרמנים והובלו לחדר התנורים של המפעל, הוא זוכר שהתרשם מאד מהכרכים המפוארים והגדולים, וכי התברר לו אז כי הספרים אלו הובלו בפקודת הגרמנים מבתי הכנסת ובתי המדרש של מונקאץ', ובכוונתם לשרוף אותם בכבשני בית החרושת.
ייתכן ועובדה זו תועדה כבר בעדויות של ניצולים אחרים ואולי לא. אינני יודע.