לא קל היה להדפיס ספר בשנים עברו. תנו דעתכם על הבעיה שעמדה בפני מדפיס הספר "בית אהרן" (פרנקפורט דאודר ת"נ-תנ"א 1690):
לא היו לו מספיק יציקות עופרת של סימני הסוגריים!
לא היתה ברירה, המחבר נאלץ להתנצל על כך בהקדמתו לספר:
"עוד אודיעך שהנה בסיבת מיעוט הלבנה, שלא היה לי לכתחילה ציור של עופרת של חצי לבנות אשר שמתי אותותי אלה בקרבו, הוא ראשי תיבות של כל הספרים אשר רשמתי בין שני חצאי לבנות כזה: ( של"ה ) שהוא ראשי תיבות של לוחות הברית וכן: ( ר"ח ) שהוא ראשי תיבות ראשית חכמה ודומיהן, וכן: ( י"ח ) שהוא ראשי תיבות ילקוט חדש...
והנה לכתחילה בהיות נתמעט הלבנות ולא היה לי הרבה חצי הלבנות ולא היה במה להכניס ראשי תיבות של הספרים הנ"ל, וזאת היתה ערך ו' או ז' ביגן" (בויגן = מידת דף נייר, כמו "פוליו").
טוב, האמת, המחסור בסימני סוגריים מובן כאשר מציצים בתוך הספר. לא מדובר בספר רגיל, אלא במפתח לספרות חז"ל וספרי מוסר ודרוש, על פי סדר פסוקי התנ"ך (מפתח שנכנס לאחר מכן למהדורות רבות של החומש), ונעשה כאן שימוש מוגבר בסוגריים.
הנה עמוד מתוך הספר:
אני מאוד אוהבת את הדברים האותנטיים הללו :) מעניין, ממש פיסת היסטוריה ההערה הזו שלו
השבמחקמעולה. לא ידעתי שקראו לסוגריים בעבר "חצי לבנה". עכשיו אני כן. תודה.
השבמחק