אמנם פסח עדיין רחוק, אבל כיון שקראנו בשבת שעברה על אחי יוסף, וגם בפרשה שלנו עדיין אנו קוראים על השבטים, אפשר לספר כאן שבנוסח המזרחי של "אחד מי יודע", שנמצא בגניזה ובכתבי-יד מהמזרח, במקום הנוסח האשכנזי "אחד עשרה מי יודע? אחד עשר כוכביא", מופיע "אחד עשר אחי יוסף" (ולאחר מכן, במספר 12 - אצל כולם: שנים עשר שבטיא).
בתמונה אפשר לראות דוגמה מכתב-יד של פיוטים מפרס, מהמאה ה-19 (כת"י קרופ, מס' 3873)
זה כשלעצמו אינו חידוש. פרופ' שמעון שרביט כתב שני מאמרים על הנוסח המזרחי של אחד מי יודע, ובין היתר מתברר ממחקרו שבמזרח השימוש של הפיוט הזה לא היה דווקא בהקשר של פסח ובהגדה של פסח, והוא שימש בין היתר כשיר־חתונה אצל יהודי קוג'ין.
עוד מתברר שהתוספת על "שלוש עשר מִדַּיָא" מופיע רק בנוסח האשכנזי, ולא במזרחי - המסתיים במספר 12.
מה שהתחדש לי, בכתב-יד של פיוטים שהתגלגל לידי, אשר חלקו לפחות נכתב באספהאן (פרס; איראן), בשנת תרל"א (1871), מצאתי בפיוט זה (המתורגם שם סימולטנית לפרסית-יהודית), שנוספו בו עוד שלושה בתים לאחר המספר 12:
"שלשה עשר מי יודע, שלושה עשר הוא יודע, שלשה עשר עיקרים...
ארבעה עשר מי יודע, ארבעה עשר הוא יודע, ארבעה עשר פרק הלכה...
חמשה עשר מי יודע, חמשה עשר הוא יודע, חמשה עשר שיר למעלות..."
(הנוסח "ארבעה עשר הוא יודע" - ולא "אני יודע" הוא שינוי נוסף שקיים בנוסח המזרחי)
מה זה "ארבע עשר פרק הלכה"?
תחילה חשבתי שהכוונה לי"ד חלקי "הי"ד החזקה" להרמב"ם. אבל חברי מנחם טייטלבאום הפנה את תשומת לבי לכך שב"אוצר החכמה" מופיע כמה פעמים הצירוף "י"ד פרקי הלכות" וכולם מתייחסים להלכות שחיטה.
מכאן התחוור לי שבמילים "ארבע עשר פרק הלכה" אין הכוונה ל"משנה תורה" לרמב"ם, אלא לי"ד פרקי הלכות שחיטה לרמב"ם. זה הגיוני מאד כי אלו היו פרקי ההלכות הנפוצים ביותר כקונטרסים בפני עצמם, בגלל היותם שימושיים ביותר בחיי היום יום. י"ד הפרקים מופיעים בעשרות כתבי-יד במזרח; לעתים בנפרד, לעתים עם פירושים ולעתים עם חיבורים נוספים בהלכות שחיטה וטריפות.
כמובן, שהמספר י"ד אצל הרמב"ם איננו סתמי, וכידוע הוא מופיע בכמה וכמה מקומות. מלבד חלוקתו את ספרו הגדול "משנה תורה" לארבעה עשר ספרים, הוא מנה גם י"ד כללים למניית המצוות בספר המצוות שלו. גם ספר מילות ההיגיון של הרמב"ם מחולק לארבעה עשר פרקים.
תוך כדי חיפוש מצאתי שרבי אברהם אנקאווא (מחכמי אלג'יר במאה ה-19), בהקדמת ספרו 'זבחים שלמים' על הלכות שחיטה (ליוורנו, תרי"ח), מליץ גם על פרקי השחיטה של הרמב"ם את הכינוי "הי"ד החזקה".
ועוד משהו מעניין בהקשר הזה, שלא בדקתי לעומק: יש לא מעט חיבורים על הלכות שחיטה (בדפוס ובכתב-יד) שבשם הכותר יש את המילה זהב, כגון "גלילי זהב", "תורי זהב", "זר זהב", "עפרות זהב" ועוד. אז עלה בדעתי שאולי בחלק מהמקרים הסיבה לכך היא ש"זהב" בגימטריה י"ד.
[עם זאת, יכולות להיות סיבות נוספות. אחת מהן היא שהביטוי המקראי (מספר מלכים) "זהב שחוט" נדרש בגמרא בעניין הלכות שחיטה- חולין ל, ב; והשניה, שהביטוי המקראי (מספר איוב) "עפרות זהב" נדרש בגמרא אף הוא להלכות שחיטה, להתיר כיסוי הדם באבקת זהב - חולין פח, ב].
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.