4.2.2014

מלחמת רוסיה-יפן - טרגדיה יהודית באיורים

במלחמת רוסיה-יפן (1904-1905) השתתפו כ-30,000 חיילים יהודיים ששירתו בצבא הרוסי. אלפים מהם קיפחו את חייהם בשדות הקטל של מלחמה זו, שבה הובסה האימפריה הרוסית הגדולה.
שני איורים ליטוגרפיים גדולים שנדפסו בווילנא באותה תקופה, הגיעו לא מזמן ל'קדם - בית מכירות' ויוצגו במכירה הקרובה. איורים אלה, מעשה ידי אמן בשם ח. לסקוב (Laskov), מספקים הצצה מיוחדת ונדירה אל הפן היהודי של המלחמה, ומספרים ביותר מאלף מילים על טרגדיה של עם הנלחם במלחמה שאינה שלו.

האיורים מתארים שתי סצנות מחיי משפחה יהודית-רוסית בעת המלחמה. בשני האיורים נראה פנים ביתה של המשפחה, וכך אנו מתוודעים לעיצוב בית יהודי באותם ימים: על הקירות תלויים דיוקנאות של דמויות יהודיות מפורסמות: תיאודור הרצל, משה מונטיפיורי והמלבי"ם. לצד אחד הקירות ארון ספרי קודש (על הכריכות צויירו אותיות עבריות). לידו ניצב סטנדר, עליו מונחים סידור וזוג פמוטות עם נרות. על שולחן בפינת החדר מונחת טלית ועל הקיר תלויה חנוכיה.
כותרת האיור הראשון (ברוסית): "חייל מילואים יוצא לקרב". האיור מתאר את רגע עזיבתו של חייל יהודי את משפחתו בשל צו-גיוס שקיבל (קצין הגיוס עומד מאחורי החייל ובידו הצו). המשפחה כולה נפרדת בצער מן החייל. אשתו מליטה את פניה בבכי, אבי החייל מברכו ב"ברכת הבנים". אחת הבנות מחבקת אותו והשניה מושיטה לו את תיק התפילין.

האיור השני, ששמו "האלמנה הצעירה", מתאר את הרגע בו מתבשרת המשפחה על מותו של החייל. באיור נראה איש צבא מחזיק בידו מכתב. ידו השניה מונחת על כתפה של אם החייל, אשר טומנת פניה בידיה. אשת החייל ובנותיו בוכות. אביו אוחז בידיו תצלום עם הכיתוב "בית החולים שלנו" (ברוסית) וגליון העתון "דער פריינד".
עיצוב דירת המשפחה זהה כמעט לחלוטין לעיצוב הדירה באיור הקודם, עם כמה הבדלים קטנים: כעת לצד דיוקנו של הרצל, תלויים על הקיר דיוקן החייל ומפה של המזרח הרחוק. הסידור אשר הונח פתוח על הסטנדר, מונח כעת סגור.
מעל האיור כיתוב ברוסית: "האלמנה הצעירה". תחתיו הכיתוב: "חבר הביא מכתב מבית החולים המבשר כי החייל נפטר". 

מרים קורנפלד מ"קדם", שחקרה את האיורים האלה, מצאה באוסף ספריית מוסקבה ציור נוסף, אף הוא מעשה ידיו של האמן לסקוב ומאותה תקופה. לא ברור אם ציור זה קשור ישירות לאיורים הקודמים, אך עבורנו הוא משלים את האוירה. החייל היהודי, מכל מקום, אינו נראה בו.

הכותרת העליונה: "מכתב מהמולדת".
בתחתית האיור נכתב: "קריאת מכתבים מהבית בבית החולים הצבאי".
האיש מימין קורא את השבועון הרוסי 'אוגוניוק'.

והנה עוד כמה תמונות באותו עניין:
גליון 'הצפירה' מיום ו' כ"ו שבט תרס"ד (12 בפברואר 1904), עם מפת "מקום מערכות המלחמה"
הציבור היהודי ברוסיה התעניין מאד במלחמה, שכן עשרות אלפים מבניו השתתפו בה. העיתונים היהודיים דאגו לעדכן בתדירות גבוהה על המתרחש בשדות הקרב
גליון 'הצפירה' מיום א' י"ד חשון תרס"ה (23 באוקטובר 1904): "פקודת הרוממות - גיוס חיל המילואים"
"בשנה האחרונה לחיי הצדיק מגור, בעל 'שפת אמת', פרצה מלחמת רוסיה ויפן, ונלקחו לצבא אלפי אברכים מחסידיו, שהיו בגיל הגיוס, ונשלחו לשדות הקרב במזרח הרחוק. הצדיק היה מברך את חסידיו לפני צאתם לדרך הרחוקה והיא אומר להם: 'מי האיש הירא ורך הלבב ילך וישוב לביתו' - כל מי שהוא ירא שמים ילך וישוב בתשובה, ואז מובטח לו שישוב לביתו מן המלחמה. וגדולה היתה חרדתו לגורלם של אנשי הצבא. כל אותם הימים שנמצאו חסידיו בחזית לא עלה על מיטתו, והיה שוכב על הרצפה, כשחלוקו בלבד מוצע תחתיו, והחלוק היה כולו רטוב מדמעותיו ששפך על צרת ישראל.
וחסידיו היו אף הם נאמנים לו והיו כותבים לו מן החזית, מתוך החפירות, חידושי תורה, והיו מספרים במכתביהם מכל הקורות אותם. ואברך אחד, עילוי, מעיר אוסטרובצה, כתב אליו מן החפירות פלפול ארוך על רבנו יונה. בעל ה'שפת אמת' השיב לו, ואת מכתבו פתח במילים אלו: 'העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ', העידותי - מלשון עדי וקישוט, ורוצה לומר: קשטתי בכם, ביהודים כאלה, את השמים ואת הארץ."
(הרב שלמה יוסף זוין, סיפורי חסידים, תורה, חלק ב', ירושלים תשס"ב, עמ' 325).

חיילים יהודים בצבא הרוסי לפני מלחמת העולם הראשונה
הוספה (יום חמישי 6/2/14):

פרופ' דוד אסף הפנה אותי לגלויה שנמצאת באוסף הגלויות ע"ש יוסף ומרגית הופמן. גלויה זו נדפסה בוורשא, בהוצאת נ. י. רזניקוב, כנראה בראשית שנות העשרים (בין שתי מלחמות העולם). האיור על הגלויה הוא חיקוי של האיור שהבאתי למעלה. הכותרת ברוסית זהה, אלא שכאן נוסף גם כיתוב בעברית: "אחד מחיל המלואים היוצא למלחמה".
מקור: The Joseph and Margit Hoffman Judaica Postcard Collection
במקביל מצאה מרים קורנפלד באתר תמונות רוסי, גרסה לא-יהודית של אותה סצנה! ליטוגרפיה זו נדפסה אף היא בווילנא, בשנת 1914, הכותרת זהה, וגם היא פרי מכחולו של אותו לסקוב שצייר את התמונות הקודמות:
מעניין שגם כאן מניח האב את ידיו על ראש בנו לברכה, האם זה לא מנהג יהודי?

8 תגובות:

  1. אכן, בתמונה האחרונה רואים חתימה של הצייר: לסקוב

    השבמחק
  2. נכון. תודה רבה, אתקן למעלה.

    השבמחק
  3. תודה, אלי, על התמונות המעניינות.
    רק אתקן/אוסיף בנוגע לשני פרטים שבתמונה הראשונה:
    1. מה שאתה קורא 'חנוכייה' אינה חנוכייה, אלא מנורת ה'לאמפא' המפורסמת, בה הדליקו נרות שבת, וכבר מימי הביניים המוקדמים היה מקובל בתפוצות אשכנז ואגפיה לתלות את לאמפא זו שתשתשל מהתקרה. כתב על כך דניאל שפרבר באחד מכרכי 'מנהגי ישראל' שלו
    2. שים לב, שאבי החייל מברך את בנו בהשמת יד אחת על ראשו. שהיו שהקפידו שלא לברך בהנחת שתי ידיים על המתברך. עי' אלפא ביתא קדמייתא דשמואל זעירא, עמ' 209-207.

    השבמחק
    תשובות
    1. יעקב, תודה לך על ההערות. לגבי הערתך הראשונה, שים לב שכתבתי "על הקיר תלויה חנוכיה". התכוונתי לחנוכיה שתלויה לצד תמונת המלבי"ם בקיר הימני. משום מה, לא התייחסתי כלל אל מנורת ה"לאמפא" שהזכרת ואשר משתלשלת מן התקרה.

      מחק
    2. סליחה שלא דייקתי בדבריך.

      מחק
  4. באיחור מה, וכהערת שוליים, מעניין גם לראות כי אצל המשפה הלא-יהודית ישנו כלב בחדר המגורים. הכלב נעדר מתמונות המשפחות היהודיות.

    השבמחק
  5. מצאתי את שם הסבא שלי כ"נעדר" (לימים חייט בוילנה) בפברואר 1905 כחיל במלחמת רוסיה יפון, בארכיון הצאר הרוסי, וחיברתי עם סיפורי בנו (האבא שלי) שאביו סיפר לו על השבי במחנה יפני. כך התחברה לי שמשפחתי היתה חלק מהתמונה של נפילת עשרות אלפי רוסים, מהם אלפי יהודים פשוטים, כולל טרומפלדור הידוע בשבי בהיפנים. בחיפושי אחר מידע נוסף הגעתי לאתר שלך - נוטריקון". שאפו ענק על העבודה הפרטנית והמדויקת!
    אגב, הבן האחר של החייט - הסבא שלי- נפל כחייל בחיל הפרשים הפולני באוקטובר 1939 - שבועיים לאחר תחילת פלישת הגרמנים לפולין.

    השבמחק

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...