"...כל מי שרוצה שיתפשטו דבריו בעולם בין יהיה ראוי והגון ובין שלא יהיה ראוי לכך, מ"מ [מכל מקום] קובעם בדפוס ועשה אותם כיון, ויש שיעשנו רק לעטרה וקרדום, יש אשר ידפיס בילדותו ומתחרט בזקנותו, ומה יעשה אחר שכבר נתפשט ע"י הדפוס, וע"כ [ועל כרחו] צריך לאחזוקי דבריו הראשונים מפני הבושה, והלא הרי"ף ציוה למחוק כמה דברים מספרו אחר שחזר בהם, אמנם ספר הנדפס א"א לחזור ולתקנו כידוע" (שו"ת חתם סופר, חלק ו, תשובה סא).יחסו של ה"חתם סופר" אל הדפוס בכלל ולהדפסת ספרים בפרט היה מורכב ומעניין. נראה כי על אף שחי למעלה משלוש מאות שנה לאחר המצאת הדפוס לא ראה עדיין את הדפוס כעובדה מוגמרת ובכמה מקומות בחיבוריו האריך לעסוק בעניין החיוב והשלילה שבדבר. נוהגים לומר כי יחסו אל הדפוס היה שלילי, אך למעשה דעתו הייתה מורכבת יותר ויום אחד אולי אאריך בעניין.
בכל מקרה, בדבריו שציטטתי לעיל מוזכרת אחת הבעיות בהדפסת ספרים: לאחר שהספר נדפס כבר אי אפשר לתקנו במידה ונפלה בו טעות. הטעות שוכפלה והופצה במאות עותקים וקשה כבר להחזיר את הגלגל אחורה. ובמילותיו של החתם סופר: "ספר הנדפס אי אפשר לחזור ולתקנו כידוע".
ניגוד מעניין לזה הוא תופעת יחסו של רבי דוד דייטש, בן דורו וחברו של החתם סופר, אל המילה המודפסת, שהיה יחס הפוך בדיוק: למרות שחידושיו עלו מזבח הדפוס ונפוצו בסביבתו, לא ראה בכך סוף פסוק, והמשיך להגיה שוב ושוב את חידושיו המודפסים, על גבי גליונות הדפוס.
לפני שאפרט על תופעה זו אקדים ואסקור בקצרה את תהליך הדפסת חידושיו, שהיה אף הוא מעניין מאד.
רבי דוד דייטש (תקט"ז-תקצ"ה) תלמידו המובהק של ה"נודע ביהודה" ואב"ד "עיר חדש" (Nové Mesto, סלובקיה), היה רב מפורסם בדורו ומעיין נובע של חידושי תורה. תורתו של רבי דוד דייטש החלה להתפרסם תחילה בספרי ידידיו וחבריו, מגדולי חכמי דורו, ולא כחיבור נפרד משלו. רבי דוד היה כנראה היוזם לשילוב חידושיו בספרים אלה, על אף שהמחברים הנ"ל התהדרו והתכבדו מאד בדבר. יש לשער כי הסיבה לכך הייתה בעיקר כלכלית, מאחר ולא היה בידו את הכסף הדרוש להדפסה עצמאית.
וכך נדפסו חידושיו בספר 'עולת חודש' חלק ב' לרבי אלעזר פלקלש (פראג תקמ"ז); בספר 'ציון לנפש חיה' - צל"ח [לבעל ה"נודע ביהודה"], על מסכת ביצה, שהדפיס בן המחבר רבי ישראל לנדא (פראג תקנ"ט); בספר 'אור חדש' לרבי אלעזר קאליר אב"ד רעכניץ (וינה תקנ"ט), ובספרים נוספים.
יש לציין רבי ישראל לנדא ורבי אלעזר קאליר כותבים מפורשות שהם מצרפים קטעים מחידושי רבי דוד בעקבות בקשתו.
בדומה לכך, בשנת תקע"ו נספחו שני דפים עם חידושיו בסוף הספר "חלק ראשון משאלות ותשובת הגאונים בתראי" שנדפס בפראג.
בראש העמודים הנספחים עם חידושיו באה הכותרת "בשם הרב המאה"ג מהור"ר דוד דייטש נר"ו".
כשנתיים לאחר מכן, נדפסו עוד קטעים מחידושיו בקונטרס בן ששה דפים (יב עמודים). הפעם לא היה זה כנספח לספר, אך עושה רושם שלכך היה מיועד.
הקונטרס נדפס ללא שער, ובראשי העמודים נדפסה כותרת דומה לכותרת הנ"ל: "בשם הרב מוהר"ר דוד דייטש נר"ו".
על אף שכאמור עושה רושם שגם קונטרס זה היה אמור להיספח לחיבור אחר (בדומה לדפים שסופחו לשו"ת גאונים בתראי), מופיע בסיום הקונטרס קולופון בלועזית, שבו נכתב בסוגריים השם "Ohel David" (אהל דוד), שישמש אותו בהמשך כשם ספרו. מקולופון זה אנו למדים גם את המקום והשנה שבהם נדפס - וינה, 1819 (תקע"ט-תק"פ). מסיבה זו, אני בספק אם אכן הקונטרס יועד להיספח לספר אחר. (עותק סרוק של קונטרס זה - כאן).
 |
| עמוד ראשון של הקונטרס משנת 1819 |
 |
| הקולופון בסוף הקונטרס |
בהמשך, כשנה לאחר מכן, הדפיס רבי דוד קונטרס המשך לקונטרס הקודם. בראשו מופיע כבר שער קטן עם השם "אהל דוד", ורבי דוד כותב שמדובר בקונטרס המשך לקונטרס הקודם: "ספר אהל דוד - אשר חברתי אני הקטן דוד בהרב מהור"ר מנדל דייטש זלל"ה והוא מה שנשמט ממה שהעלתי אשתקד על מזבח הדפוס ונוסף איזה חדושים על סוכה וחגיגה".
לאחר מכן, בפתח הדברים חוזר וכותב: "והנה אשתקד זכני ה' להעלות על מזבח הדפוס איזה עלין... ועתה באתי למלאות על איזה דברים...".
[בקונטרס לא מופיע פרט שנה, אך רבי דוד כותב שהדפיס את הקונטרס הקודם "אשתקד", ולכן כתבתי שנדפס כשנה קודם לכן, וכנראה שגם קונטרס זה נדפס בוינה].
 |
| קונטרס ההמשך - תקפ"א בערך |
בשנת תקפ"ב הדפיס רבי דוד בוינה קטעים נוספים מחידושיו. לקונטרס זה המכיל 27 דף, יש כבר צורת ספר, עם דף שער ו"הקדמה", אלא שגם כאן לא מדובר בחיבור שלם, רק בחלק מחידושיו על מסכת יבמות ועל כמה סוגיות ממסכתות אחרות, וכפי שכותב בהקדמתו: "...עלתה על לבי להוסיף... עוד להעלות ולהוציא לבית הדפוס, הגם שאין ידי משגת ואין לכסף מוצא להביא לדפוס כל חדושים אשר חדשתי בע"ה על מסכת יבמות, כבר מילתא אמורה א'[חד] המרבה וא'[חד] הממעיט...".
דרך אגב, מעניין לראות איך הקדמתו הופכת מהר מאד לפלפול תלמודי שאין לו שום קשר ל"הקדמה", ובו כבר מגיה או מוסיף על דברים שכתב בחיבורו הקודם. (עותק סרוק ממהדורת תקפ"ב - כאן).
בשנת תקפ"ה הדפיס רבי דוד קונטרס נוסף, בן יב דף, המכיל את חידושיו על מסכת יבמות שלא הופיעו בחלק הקודם. (עותק סרוק ממהדורת תקפ"ה - כאן). זה היה הקונטרס האחרון שהדפיס בחייו.
לאחר פטירתו נדפסו עוד מחידושיו במהדורה שהוציא בנו, רבי יחזקאל, בפרשבורג תקצ"ה, ומאוחר יותר ע"י נכדו באונגוואר תרכ"ז.
מסתבר שהסיבה לכך שהדפיס את חידושיו טיפין טיפין, היתה בעיקר כלכלית, וכפי שעולה גם מהקדמתו לאהל דוד תקפ"ב, ומסיבה זו הדפיס מעט מחידושיו בכל עת שהדבר התאפשר לו.
זמן קצר לאחר פטירתו הוציא בנו את חידושיו על מסכת שבועות מתוך כתב-ידו, וכן את חידושיו על מסכת יבמות שחלקם נדפסו בקונטרסים הקודמים. הפעם בצורה מסודרת יותר, על פי סדר הדפים במסכת.
כעת נחזור אל התופעה המעניינת שאותה הזכרתי בפתח הדברים. ככל הידוע לי, תופעה זו ייחודית לרבי דוד דייטש: גם לאחר שכבר נדפסו קונטרסיו הנזכרים, לא ראה זאת רבי דוד כ"סוף פסוק", אלא המשיך כל הזמן להגיה, לשפר, לתקן ולהוסיף על הנדפס.
דוגמאות חיות וזמינות לכך הם הטפסים הסרוקים של חיבוריו שנמצאים ברשת, בעיקר באתר HebrewBooks (בקישורים שהבאתי לעיל). בשולי העמודים בעותקים אלה קיימות הגהות ארוכות, רובן בכתב מרובע. הגהות אלה הנן הוספות, שינויים או תיקונים, שהוסיף רבי דוד על הנוסח הנדפס, והן נכתבו בפועל על ידו או על ידי בנו רבי יחזקאל שעזר לו בכך.
בדרך כלל ההגהות הן בכתב-יד מרובע, כהוספה על הדפוס, אך ישנן גם הגהות בכתב-רהוט.
רבי דוד נהג לחלק את חיבוריו בחינם לתלמידי חכמים, וכל עותק שיצא מתחת ידו עבר הגהה כזו. מסיבה זו נוסח ההגהות משתנה מעותק לעותק, למרות שהתוכן דומה, אך לעתים הוא מרחיב ולעתים מקצר.
להלן מספר דוגמאות מהעותקים שבאתר HebrewBooks:
 |
| אהל דוד תקפ"א - בהגהה מביא רבי דוד תירוץ בשם חתנו רבי מאיר א"ש [אייזנשטט] |
 |
| מהדורת תקפ"ב, ההגהה בכתב הרהוט היא בכתב-ידו של רבי דוד (אולי גם זו התחתונה) |
בקונטרס משנת תקפ"ה, בעותק ספריית "הרווארד קולג'" שמצאתי ב"Google Books", ישנן מספר הגהות בשולי הדפים, הנה שתים מהן:
בדף הריק שבסוף הספר נוספה הגהה ארוכה.
נציין כי רוב ההגהות המופיעות בטופס זה נדפסו בשינויי לשון קלים במאסף התורני 'קובץ על יד', בני ברק תש"ן, וכנראה שמקורן מטופס מוגה אחר.
לעומת העותק שב-Google Books, בעותק שנמצא ב-HebrewBooks אין הגהות בשולי העמודים, אך ישנה הגהה ארוכה בכתיבה רהוטה, כפי הנראה לא בכתב-ידו של רבי דוד.
בשנת תש"ע יצאה בבני ברק מהדורה חדשה של ספר 'אהל דוד' על סדר מסכתות סדר מועד, בהוצאת מכון 'שם עולם', ובעריכת הרב שבתי שמואל ווייס.
במהדורה זו שולבו ההוספות שהוסיף רבי דוד בעותקים הרבים שהגיעו לידם, ובמבוא המקיף שם (שממנו למדתי חלק ממה שכתבתי לעיל) כותב העורך:
"כמעט כל הטפסים ששרדו מן הספרים הללו מצויים הגהות, תיקונים והוספות... מיעוטם מלאים על כל גדותיהם בהגהות, ובאחרים הגהות מעטות בלבד, וכל עותק שונה מעט מחביריו... שמעתי מפי הגאון רבי יוסף נפתלי שטרן זצ"ל שרבינו היה מבקר בהיכלי התורה ומפלפל עם תלמידי החכמים, ולפי רוב ידיעותיהם היה מעדיף לתת להם עותק מוגה בלבד, או עם הוספות רבות... זכינו והיה למראה עינינו למעלה מחמישים עותקים מוגהים של הספר...".
--
דרך אגב, כפי שניתן לראות בתמונה לעיל, וכך גם בעמוד השער (ראה בתמונה הבאה), העותק שנסרק ב-Google Books היה שייך להגאון רבי שלמה זלמן אולמאן אב"ד מאקווא (מאקו, הונגריה) בעל "יריעות שלמה". רישומי הבעלות הם מבנו רבי ישראל.
 |
"זה הספר שייך
להרב הגאון הגדול מופת הדור מה"ו שלמה זלמן אולמאן אב"ד דק"ק מאקא"; באתי להעיד עדות אמת, שזה שייך להגאון המפורסם מו"ה שלמה זלמן אולמאן שי'".
|
תודה. מאד מעניין.
השבמחקאל כבוד הרב וכו'
השבמחקכבודו טועה בהכתב שעל העותק שבהיברו בוקס, זאת של אותיות מרובעות היא אכן כתב ידו של ר' דוד דייטש, אבל ההגה של כתב הרהוטה אינו כתב ידו כלל וכלל. וכמדומה לי מזכרוני שהספר שבהיברו בוקס אף נמצא עליו החתימה של הכותב ההגה בראש הספר, בכל אופן אינו של ר' דוד בוודאות לכל מי שבקי אף קצת בכתביו, ואנכי ראיתי ויש לי עשרות מכתביו, אבל ההגהות שבאותיות מרובעות היא שלו ותראה שמביא שם מחתנו ר' מאיר א"ש, אבל בדרך כלל בשאר עותקי אהל דוד היה נוהג על פי רוב לכתוב באותיות רהוטות שלנו.
תודה רבה על דבריך היפים.
כתבה יפיפיה - יישר כוח!
השבמחק