ספר הדקדוק "מסורת המסורת" (שנדפס יחד עם הספר "טוב טעם"), מאת המדקדק הנודע רבי אליהו בחור, נדפס בפעם הראשונה בחיי המחבר, בדפוסו של דניאל בומברג בונציה, בשנת רצ"ח (1538). בשנה שלאחר מכן (רצ"ט 1539) נדפס הספר בשנית בעיר באזל. החידוש בהוצאה השניה היה בעיקר בכך שהיא נוּקדה כולה, מראשה ועד סופה.
למרבה האירוניה, דווקא בספר הדקדוק החשוב הזה, נפלה טעות דפוס בולטת כבר בשער הספר (של המהדורה השניה):
"ר' אליהו המדמדק"
אמנם, כבר בדפי התיקון שנוספו למהדורה הראשונה, הזהיר המחבר מפני הטעויות שעשויות להמצא בספר, וזאת מחמת זקנותו וקוצר ראייתו, ומחמת ה"מסדרים" הגויים שלא ידעו עברית ו"הרבו לפשוע" במלאכתם, ו"אזהרה" זו יפה גם למקרה דנן.
אמר המחבר בהיות כי מחוק מלאכת הדפוס קרוב לנמנע, ורחוק האפשר להמלט, מבלי שיפלו טעויות ושבושים בספרים הנדפסים, ומה גם עתה בספר הזה אין ספק כי שוא עמלו בוניו בו, יען כי מסדרי האותיות לא מבני ישראל המה, ואפילו לשונינו אינם מכירים, ע"כ הרבו לפשוע, ובפרט בחלוף אותיות הדומות זו לזו כגון בי"ת בכ"ף, ודל"ת ברי"ש, וה"א בחי"ת, וחי"ת בתי"ו ודומיהן, ואני זקנתי ושבתי ועיני החלו כהות, ע"כ עברתי על קצתם ולא ראיתים בהגיהי דפוס כל יום ויום, ובפרט בקונטרס הראשון לא נזהרתי להיות נשמר...
אך מעניין, שבמהדורת באזל, שהועתקה כמעט בשלמותה מן הדפוס הראשון, כולל הקולופון שבסוף הספר ("ותכל כל המלאכה... פה וויניציאה המהוללה, בבית השר דניאל בומבירגי..."), הושמט קטע זה שכתב המחבר!
(בנוסף הושמט מהמהדורה השניה שירו של רבי סעדיה גאון על אותיות התורה, "אהל מכון בניני ששם עלו זקני", שנדפס בסוף מהדורת ונציה, עם פירושו של רבי אליהו בחור).
* * *
ואם כבר עסקנו בספר "מסורת המסורת", נזכיר את החלוקה המקורית שערך המחבר לספר ולפרקיו, המשתמשת ב"לוחות הברית" כאילוסטרציה. כך מחולק הספר לשלושה חלקים: "לוחות ראשונות", "לוחות שניות" ו"שברי לוחות".
בהקדמתו כותב רבי אליהו:
הנה אנכי טרם אחל לדבר... אודיע נא אתכם את אשר אני עושה לספרי זה.
ראשונה, אחלק עיקר הספר הזה לשני חלקים כדמות שני לוחות אבנים, וכתבתי על הלוחות הראשונים את עשרת הדברים... והלוחות השניות יהיו בעשרה מאמרים... ואח"כ אעש ארון אחד ואפתח בו שער ואשים בו שברי לוחות...
וכך מתחילות חמשת ה"דברות" הראשונות:
"הדבור הראשון – אנכי אליהו הלוי המחבר כבר בארתי... דין אותיות..."."הדבור השני – לא יהיה לך שם בכל המקרא שיהיה תנועתו האחרונה..."."הדבור השלישי – לא תשא את שם של שלש אותיות נעות על שפתיך..."."הדבור הרביעי – זכור תזכור כי התיבות שדרכן תמיד להיות..."."הדבור החמישי – כבד תכבדו מאד הנביאים וכותבי הספרים...".
