המוטו שבשער - מדפוס בומברג בוונציה לדפוס פרוסטיץ בקראקא - חלק א'

חלק ראשון[1]

שערי ספרים מכילים מידע רב-ערך לתולדות הדפוס והספר העברי. המידע מופיע בתוכן הטקסטואלי של השער, אך טמון גם בתוכנו הויזואלי, במסגרות וקישוטי השער, בדגלי המדפיסים ועוד. כבר עסקו בכך חוקרים אחדים[2], אך דומה כי נותרו עוד שדות בלתי מעובדים בשטח זה.

כאן אני רוצה לסקור תופעה מעניינת, שלמיטב ידיעתי טרם נכתב עליה. מדובר במנהג מדפיסים להציב כותרת טקסט, המתחלפת מספר לספר, ומשמשת כעין מוטו המותאם לכל ספר, אשר היתה נהוגה בעיקר בדפוסי ונציה במאה ה-16. כפי שאראה בהמשך, נוהג מדפיסים זה עבר מאיטליה לדפוסו של יצחק פרוסטיץ בקראקא.

נקדים תחילה הקדמה קצרה: שער הספר, בצורתו המוכרת לנו כיום, הוא למעשה תולדה של המצאת הדפוס, שכן בכתבי היד אין עדיין "שערים" במובן שאנו רגילים אליו. למעלה מכך, הכינוי "שער" השגור על לשוננו מקורו באיור בצורת מבנה שער ארכיטקטוני שהחל להופיע מעט אחרי הופעת ה"שערים" הראשונים. הספרים הראשונים שבהם נדפסו "שערים" היו למעשה ללא איור "שער", אלא  דף חלק שבמרכזו טקסט בלבד של שם הספר והמחבר. הראשון שהוסיף איור שער בראש הספר היה המדפיס הוונציאני הנודע דניאל בומברג, ובעקבותיו הלכו מדפיסים רבים. הספר הראשון שבו הדפיס איור של שער היה חמשה חומשי תורה, שהדפיס בוונציה בשנת רע"ז[3].

לבומברג שמורה זכות ראשונים בכמה וכמה עניינים הקשורים לספר העברי וכך הדבר גם בנוגע לעיצוב השער כפי שהוא מוכר לנו כיום. אחריו החרו החזיקו מדפיסי איטליה במאה ה-16, אחריהם מדפיסים בארצות אחרות ולאחר מכן מדפיסי הדורות הבאים.

מלבד עיצוב המסגרת של הדף הראשון בצורת שער, נוספה בשערים רבים הכותרת "זה השער לה'". מנהג זה נפוץ ביותר ומופיע בשערי ספרים לאורך מאות השנים של הדפוס העברי (לעתים מופיע הפסוק בראשי תיבות: "ז' ה' ל' צ' י' ב'). גם במקרה הזה, הראשון שהחל בכך היה בומברג, אשר הוסיף כותרת זו בראש השער המאוייר הראשון שהדפיס (הנזכר לעיל). מאז הפכה כותרת זו ל"ברירת המחדל" של המדפיסים בבואם להציב כותרת טקסטואלית בראש השער.

דוגמה אחת מני רבות היא השער המוכר של דפוס מנטובה, שבו הפך פסוק זה לחלק קבוע ממסגרת השער:

ספר הזוהר - מנטובה שי"ח

"זה השער לה'" היא הכותרת המצויה ביותר[4]. במקרים אחרים מופיעות כותרות אחרות עם התייחסות ל"שער". הנפוצה ביותר - אחרי "זה השער לה'" - היא: "בואו שעריו בתודה"[5].

כאמור לעיל, זו היתה "ברירת המחדל" של המדפיסים, אך כפי שנראה להלן היה גם מנהג להחליף את הטקסט שבראש השער בכל פעם - בהתאמה לשם הספר, לתוכנו או לשם מחברו.

יש לציין כי כותרת הטקסט המדוברת תלויה במידה רבה בעיצוב השער. כשאיור השער כולל מדליון או מסגרת ריקה שבתוכם ניתן לשים כותרת – אזי תופיע אחת כזו. במקרים שאין מקום לכותרת – היא לא תופיע.

התופעה שבה אני רוצה להרחיב היא הכותרת המשתנה בראש השער, דהיינו הופעת פסוק, פתגם או משפט בכותרת השער, המתאימה לשמו של הספר הנדפס, לתוכנו או לשם מחברו, אשר משמשמת למעשה כעין "מוטו" אישי לספר.

מבדיקה שערכתי (לצורך כך עברתי על מאות שערי ספרים), מתברר שראשיתה של תופעה זו אף היא בדפוס בומברג[6]. תחילה עוד בימי פעילותו של בומברג, אך בעיקר לאחר שבומברג עצמו עזב את וונציה והותיר את ניהול הדפוס שלו בידי אחרים[7]. התופעה מקבלת אופי שיטתי בסביבות השנים ש"ה-ש"ו[8]. לא אכנס במסגרת זו לפירוט כרונולוגי מפורט ואביא להלן דוגמאות מייצגות, על מנת להמחיש את הדברים, בבחינת "טוב מראה עינים".

תחילה אביא מספר דוגמאות מדפוס בומברג. ניתן לראות שבשנים ש"ה-ש"ז נעשה שימוש חוזר באותה מסגרת, ורק הכותרות התחלפו בהתאם לספר. במסגרת זו ישנם שני מקומות ריקים בראש השער, ואלה שובצו במוטו כפול. לא תמיד מובן ממבט ראשון למה רומז הפתגם שבכותרת, ולעתים אף יש בו תחכום לשוני או מליצה נאה.
הנה מספר דוגמאות:

משנה תורה להרמב"ם - ונציה רפ"ד (דפוס דניאל בומברג) - "ממשה עד משה לא קם כמשה" - רמז לשמו של המחבר - הרמב"ם

חלק שני - של המהדורה הנ"ל - "משה ידבר והאלקי'[ם] יעננו בקול" - רמז לשם המחבר - הרמב"ם

עקידת יצחק - ונציה ש"ז (דפוס בומברג) - "ואלה תולדות יצחק" - רמז לשם המחבר/החיבור

שאילתות דרב אחאי גאון - ונציה ש"ו (דפוס בומברג - קורנילייו אדיל קינד) "שאלו שלום ירושלים ישליו אוהביך", "שאל ואתך לך" - רמז לשם הספר "שאילתות"

ספר השרשים - ונציה ש"ו (דפוס בומברג, קורנילייו אדיל קינד) - "לא יכון אדם ברשע ושורש צדיק בל ימוט", "שרש ישי" - מליצות הרומזות לשם הספר

שבלי הלקט - ונציה ש"ו (דפוס בומברג, קונילייו אדיל קינד) - "שבע השבלים הבריאות והמלאות", "ראש שבלת" - מליצות על שם הספר

רבינו בחיי - ונציה ש"ו (דפוס בומברג, קורנילייו אדיל קינד) - "ועשה משפט וצדקה חיה יחיה לא ימות - יחזקאל יח", "דרשוני וחיו" - מליצות על שם הספר/המחבר

פירוש רלב"ג לתורה - ונציה ש"ז (דפוס בומברג, קורנילייו אדיל קינד) - "הואיל רבי לוי באר את התורה הזאת לאמר" - כאן כבר לא מדובר בפסוק מהמקורות אלא בפרפראזה על פסוק הרומזת לשם המחבר (רבי לוי בן גרשם). במדליון הקטן שבכותרת נכתב "קנה חכמה" - לעת עתה לא ברור לי למה הדבר רומז

מנהג זה המשיך בשנים הבאות גם בדפוסי ונציה האחרים, הנה מספר דוגמאות:

אילת אהבים - ונציה שי"ב (דניאל אדיל קינד) - "אילה שלוחה הנותן אמרי שפר" - רמז לשם הספר

מנות הלוי - ונציה שמ"ה (דפוס זואן די גארה) - "ה' מנת חלקי וכוסי" - רמז לשם הספר

עשרה מאמרות - ונציה שנ"ז (דפוס זואן די גארה) - "יקום כי עמנו אל" - רמז לשם המחבר הרמ"ע [רבי מנחם עזריה] מפאנו, ששמו הלועזי היה "עמנואל"

נר מצוה (מנחת כהן) - ונציה שנ"ח (דפוס זואן די גארה) - "ונגה כאור תהיה" - רמז לשם הספר

מנהג זה של החלפת כותרת הטקסט בשער בהתאם לשם הספר או לתוכנו נהג בעיקר בוונציה ומעט בדפוסי איטליה האחרים. הדפוסים הגדולים בקושטא, בשאלוניקי, בפראג ובאמשטרדם, לא נהגו כך. הדפוס היחיד שאימץ את הנוהג הזה הוא דפוסו של יצחק פרוסטיץ בקראקא שבפולין. פרוסטיץ, שלמד את מלאכת הדפוס בוונציה, לקח אתו לקראקא כלים וקישוטי דפוס, כמו גם את המנהג הזה. על כך ארחיב בפוסט הבא.

---

[1] מתוך מחקר במסגרת מכון 'עד הנה' - המרכז לחקר המורשת התורנית בגליציה ובוקובינה.  

[2] עבודה ראשונית נעשתה ע"י אברהם מאיר הברמן, בספרו 'שערי ספרים עבריים', צפת תשכ"ט; אך היא רחוקה מלהקיף את העניין. ראו גם: אברהם יערי, דגלי המדפיסים העבריים, מראשית הדפוס ועד סוף המאה התשע-עשרה, ירושלים תש"ד; יצחק יודלוב, דגלי מדפיסים: חמישים וארבעה סמלי מדפיסים, מו"לים ומחברים עבריים, ירושלים תשס"ב. סקירה חשובה על התפתחות השער ראה אצל: יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס, ירושלים תשע"ד, פרק ראשון, עמ' 5-13 (להלן: שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס).

[3] על הנכתב בפסקה זו ראה בהרחבה: שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - בשערי הדפוס, שם. יש לציין כי אחרי מהדורת חמשה חומשי תורה הנ"ל הדפיס עוד ספרים רבים, רובם ללא מסגרת שער, ולמעשה רק בסביבות שנת ש"ה, כשהחל להשתמש בומברג בשערים שדוגמתם אביא להלן, החלה להופיע מסגרת שער בראש ספריו באורח קבע.

[4] במקום אחד - ספר אגרת שמים לרום בחינת עולם - מנטובה שט"ז - מצאתי רק את המשך הפסוק "צדיקים יבואו בו".

[5] אצל בומברג, במקראות גדולות שהדפיס בשנת רפ"ד, מופיע "שער יי' החדש" (המציין כנראה את הופעתה של מסגרת שער חדשה בדפוסו של בומברג). במסכת סוטה עם תרגום ללטינית שהוציא לאור ההבראיטס הנוצרי-גרמני יוהאן כריסטוף וגנזייל (Joh. Christophori Wagenseilii Sota. Hoc est: Liber Mischnicus De Uxore Adulterii Suspecta. Schönnerstaedt, 1674), מופיע שער מאויר ובו תיאור של טקס השקיית הסוטה - נושא המסכת. שער הספר כאן מייצג את שער העזרה בבית המקדש כשבמרכזו ניצבת הסוטה אחוזה בידי שני כהנים. בכותרת השער נכתב: "זה השער לה' (במקור: שם בן ארבעה אותיות) נשים טהורות תבאנה בו".

[6] תופעה של הזכרת פסוקים בראש החיבור ידועה בכתבי-יד, ראו על כך: יעקב שמואל שפיגל, עמודים בתולדות הספר העברי - כתיבה והעתקה, רמת גן תשס"ה, עמ' 578-579, אך היא שונה מן התופעה שעליה אכתוב כאן. יש לציין כי גם בדפוסים מצויה (באקראי ולא בצורה שיטתית) תופעה דומה של עיטור השער בפסוקים או במסגרת עשויה פסוקים, אך גם היא שונה מהתופעה שאנו דנים בה כאן.

[7] בומברג עזב את וונציה בשנת רצ"ח אך בית דפוסו המשיך לפעול תחת ניהולו של קורנילייו אדיל קינד עד שנת ש"ח. ראו: א. מ. הברמן, המדפיס קורנילייו אדיל קינד ובנו דניאל, ירושלים תש"מ.

[8] כאמור, ניתן למצוא את תחילתה של התופעה כבר במספר שערים שהדפיס בומברג בשנות הר'. בספר הראשון שהדפיס בומברג - חמשה חומשי תורה - בשנת רע"ז, ובתנ"ך שהדפיס שנה לאחר מכן - בשנת רע"ח - מופיעה מסגרת מאויירת של שער, אשר שימשה אותו בכמה מן הספרים שהדפיס בשנים הבאות.  בראש שער זה מופיע מדליון, ובתוכו הופיע תחילה הכיתוב "זה השער לה'". בהדפסות הבאות של שער זה מופיעים במדליון הנזכר כיתובים שונים, אך רובם מתייחסים ל"שער" או כלליים ועדיין אינם משמשים כ"מוטו" לספר. כך לדוגמה בתלמוד ירושלמי שהדפיס בומברג בשנת רפ"ג, נכתב בראש השער של הראשון (של סדר זרעים): "פתחו שערים", ולאחר מכן המשכו של הפסוק בשני השערים הבאים: בשער סדר מועד: "ויבא גוי צדיק" ובשער סדר נשים: "שומר אמונים". בשער הרביעי (סדר "ישועות" - נזיקין) נכתב "שאו שערים ראשיכם" (עוד נציין כי בראש השער הראשון מופיע נוסח בארמית ובסופו נכתב: "וברם בקושטא דין תרע שמיא", ובתרגום לעברית: וברם באמת זה שער השמים, ואף בכך ישנה התייחסות ל"שער" הספר). שער זה מופיע גם ברב אלפס שהדפיס בומברג בשנת רפ"א, ושם מופיע הפסוק: "ראשית חכמה יראת יי' שכל טוב לכל עושיהם", חלקו הראשון של הפסוק בשער חלק א' וחלקו השני בשער חלק ב'. גם כאן איני מוצא קשר לספר עצמו, יתכן שהמילים "שכל טוב לכל עושיהם" רומזים למדפיס. טקסט שמופיע כ"מוטו" ניתן לראות בספר משנה תורה להרמב"ם שהדפיס בומברג בשנת רפ"ד, ושם נכתב במדליון: "ממשה עד משה לא קם כמשה", וכן בספר מאיר נתיב (קונקורדנציה), שהדפיס בומברג בשנת רפ"ד, שם נכתב במדליון: "כי מציון תצא תורה" (ויתכן כי יש כאן מליצה על הפסוק וצריך לקרוא את המילה "מציון" ביו"ד שרוקה "מציוּן" – שכן החיבור עוסק בציוּנים לתורה. נתקלתי בעבר במליצה כזו במקום אחר).