מעוז צור לפורים - אמשטרדם, 1840 בערך

ר' גבריאל פולק, מחכמי אמשטרדם, מחבר ומו"ל של כמה ספרים, חיבר והדפיס "מעוז צור לפורים", חיקוי לשיר המקורי על חנוכה. 

השיר נדפס על דף בודד בדפוס דוד פרופס באמשטרדם, בסביבות שנת ת"ר (1840). 

את הסריקה מצאתי באתר אוניברסיטת גתה בפרנקפורט דמיין:

מאוחר יותר, הדפיס המחבר את השיר בספר 'תורה אור', שהוציא לאור באמשטרדם בשנת תרי"ז (1857).

השיר נדפס שוב בכתב-העת התורני 'וילקט יוסף' שהוציא לאור ר' יוסף הכהן שוורץ הי"ד, בפאקש שבהונגריה (שנה שמינית - תרס"ו [1906], גליון י, עמ' 62). 

רשימה אקטואלית לפורים וליום הולדת הסבתא! - בודזאנוב (גליציה), ראשית המאה העשרים

באוצרותיו של אחד מידידיי נמצא דף בכתב-יד, שנכתב כנראה בראשית המאה העשרים, ע"י כותב לא ידוע, ובו התייחסות אקטואלית לחג הפורים.

הקטע נכתב על גבו של נייר מכתבים רשמי של השותפים J. Breitmann ו- J. Steinhardt (ברייטמן ושטיינהרט) שברשותם היתה טחנת קמח מתקדמת ("אמריקאית"; Amerikanische Kunstmühle), בעיר בודזאנוב (Bucniów) הסמוכה לטרנופול (אז גליציה, כיום אוקראינה).

מן הדברים עולה שהם נכתבו לרגל יום ההולדת לסבתו של הכותב, שחל ביום הפורים:

"מי ימנה ומי יספר את הצרות והתלאות אשר סובלים היהודים בעת ההיא ובזמן הזה?! אין לשער ואין לערך את הרדיפות והגזרות הרעות שנגזרו עלינו בכל מקום מושבותינו! בכל יום ויום באות שמועות מרגיזות ומכאיבות על דבר אחינו בכל ארצות התבל וקול אנחה כבדה נשמע מתוך מקהלות הנאנקים הקורע את לבנו -- היתכן? וכי אפשר הדבר שדברים נוראים כאלה יעשו תחת השמש, לעיני כל הטבע והתולדה ואין מידם מציל? שאלות כאלה הולכים ושבים מפה לפה ורוח של ספק, רוח של יאוש מתחיל לנשב בתוך מחנינו המביא אתו עננים שחורים אשר הולכים ומתמתחים הלוך ומתפשט על שמינו. והנה האח! כוכב אחד בוקע את ערפלי העלטה ומאיר את הדרך אשר נלך בה בתוך האופל והחושך, הכוכב הזה שולח את קרניו הזהביים והנעימים החודרים תוך לבנו פנימה כמו עד חי יעמוד לנגד עיננו ומתראה בנו לבל נאמרו נואש ח"ו לכל תקוה, כי עוד לא אלמן ישראל, עוד גואלו חי חי עודנו, כבר עברו ימים עוד גרועים מן האחרונים, עוד לפני אלפים שנים ויותר בקש המן הרשע להרג ולאבד את כל היהודים ביום אחד ולהשמידם מתחת שמי ד', אולם כאשר נגעה החרב עד נפש וסכנה איומה רחפה לנגד עיני עם ישורון, אז חשף ה' זרוע קדשו והפך את האבל לששון ולשמה, ולא די שחפצו לא הצליח בידו להפיק את זממו מכח אל הפועל, כי גם בבור שכרה תחת רגלינו נפל בעצמו, ורשתו אשר טמן לנו נלכד בה, כבר דיו לחמם את הלב ולעורר את הרצון ללחום ולסבול, כבר דיו למלא את הנפש זיו וקסם של עתיד מזהיר "אשר בוא יבוא אעפ"י שיתמהמה". חג הפורים! מה נעים ונחמד הוא היום הזה! היום הזה הי'[ה] לאור גדול להיהודים ולזכרון קודש נצחי עדי עד וזכרו לא ימוש עד עולם. היום הזה הוא שלשלת שאיננה פוסקת המאחדת והמקשרת את העבר עם העתיד. גדול היום הזה לישראל ונעים לבית יעקב. אולם כשאני לעצמי מה נכבד ומה נעים לי היום הזה בכפלים! שמחה נוספת מתנוססת בקרבי! האח! שמחה כזו היש תחת השמש? גיל כזה הנמצא היום בין בני חלד?! בזכרי כי היום הזה יום הפור גם הלדת אמי זקנתי ת', יום אשר "אילת השחר" החל להתנוצץ עלי שמי החיים בברק זוהר באור מבהיק עלי עולם הבריאה אשר עד הנה הכוכב הבהיר שולח קוי זהרו ומפיץ אור נעים לנגד עיננו המשמח לב ונפש המחי'[ה] רוחנו ומקור חיינו הכוכב הזך והטהור הזה יהי מבריק בעזוז נגהו, עד נצח ישלח קרניו הזהביים על ראשנו עד נצח ויהי הולך ומאיר כמלכת השמים שבעתיים יציץ ויופיע יאיר ויגיה מוסף והולך לשמחתנו ולשמחת כל צאצאיכם, כנפש נכדכם המברככם בברכה שלמה באריכות ימים ושנים דשנים ורעננים אז ישישו יגילו הנכדים, וישמחו ויתענגו הבנים".

צדו השני של הדף

"דרך הנשר" - קונטרס עברי לזכרו של הקיסר לאופולד הראשון - בדפוסו של ר' שבתי בַּס - דיהרנפורט, 1705 / גירוש יהודי וינה, 1669-1670

באתר הספריה הלאומית הפולנית מצאתי סריקה של קונטרס לא ידוע (לא נרשם ב'מפעל הביבליוגרפיה') שנדפס בשנת תס"ה (1705), בעיר דיהרנפורט (Dyhernfurth) בדפוס העברי של החכם הנודע ר' שבתי משורר בַּס, מחבר "שפתי חכמים" על התורה.
הקונטרס, ששמו "דרך הנשר", הוא הספד בעברית על מותו של הקיסר לאופולד הראשון - קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", שנפטר באותה שנה, והוא סוקר בקצרה את תולדות חייו ופועלו.
חיבור זה נכתב ע"י מלומד נוצרי בשם דניאל ספרינגר, שהיה פרופסור ללשון הקודש ולשונות המזרח בעיר ברסלאו (Breslau). כיאה להתמחותו נכתב החיבור בשלוש שפות, כפי שצוין בשער: "נרשם ונעשה בלשון עברי וכשדי [ארמית], ובלשון אשכנזי [יידיש] באותיות יהדית[!]". ואולם, בסריקה שמצאתי קיים רק הנוסח העברי.
משעשע לראות את השימוש שנעשה כאן בפסוקים, פתגמים ומוטיבים יהודיים. לדוגמה: השנה תרס"ג לפ"ק (דהיינו שנת 1663 לספירת הנוצרים, לפ"ק = ללא סִפרת האלפים), נדרשת כנוטריקון "סוגר תוגר" על נצחונו באותה עת במלחמה עם האימפריה הטורקית (המכונה בספרות הרבנית 'תוגר'), וראשי התיבות של שמו בעברית: "לעאפאלדוס", נדרשים אף הם: הקיסר לכד ערי אוטמאן פילט אונגאריים לחם דולקי ורודפי סגולתו, הוא קם יורה סוסי רכביהם", וכן הלאה.
מתברר שהקיסר ה"רחמן" וה"צדיק" לא היה כ"כ נחמד ליהודים, והוא זה שהורה על גירוש היהודים מעיר המלוכה וינה בשנים 1669-1670.
ההחלטה על גירוש היהודים מוינה נתקבלה בסוף שנת 1669, בעידוד אשתו הראשונה - מרגריטה, שהיתה בתו של מלך ספרד והורגלה לחיות בארץ נקייה מיהודים, ובתמיכתה הנמרצת של הכמורה ולחצם של תושבי וינה הנוצריים, שהבטיחו לשלם לקופת הקיסר את המס השנתי שמשלמים היהודים. לאופולד חתם תחילה על צו גירוש המורה ליהודים העניים ובעלי הרכוש המועט (אלו שאין לאוצר המלכותי כל רווח מהם) לעזוב בתוך שבועיים. בהמשך גורשו היהודים האמידים והעשירים, שהיוו את מחצית יהודי העיר. גירושם התעכב מספר חודשים עד שהספיקו לחסל את עסקיהם ולמכור את נכסיהם, עד יולי 1670 עזבו כל יהודי וינה את העיר. שמו של הרובע היהודי, שנתפס על ידי התושבים הנוצרים, נקרא מאז "ליאופולדשטט" כאות תודה לקיסר על גירוש היהודים. מהר מאד עמדו בוינה על הטעות הכלכלית שנעשתה בגירוש היהודים, אשר תרומתם לכלכלת המדינה היתה חיונית, והיהודים הורשו לחזור אל העיר בצורה הדרגתית.
כותב ההספד שלפנינו לא התעלם מפרק זה בחייו של לאופולד, אך העמיד זאת באור מחמיא לקיסר המהולל, וכך לשונו (עמ' 3, טור ימני):

"בעת ההיא יצאה ציווי חזקה מהקיסר יר"ה [ירום הודו] והוגלו יהודים הרבה, על ידי גרמם וגירתם, מהעיר ווינה וממדינת אויסטירייך [אוסטריה], ואחר כך גם הנשארים הלכו ונחלקו ונתפזרו במדינת פיהם [בוהמיה] ומערהערין [מורביה] ומקומות אחרים, ועם כל זה הראה הקיסר יר"ה חסדו באופן זה שקודם יציאתם נתן להם רשות ופקידה, למכור כאוות נפשיהם את בתיהם ואת כל רכושם ואת כל אשר להם, ולשלם חובותיהם, ונגד זה לכוף גם את בעלי חובותיהם לשלם להם, ואף גם שגלו לזמן מה כנ"ל, נכמרו רחמיו וחסדיו המרובים והגדולים של אדוננו הקיסר יר"ה, והרשה להניח אותם אנה ואנה באיזה מקומות".

הרי שהיהודים גורשו "על ידי גרמם" - כלומר, באשמתם!
מעניין לציין את שכותב ההיסטוריון שמעון דובנוב, כי ליהודים המגורשים נִתנו תעודות המעידות כי גורשו מן העיר "לא מפני חטאים שחטאו, אלא על פי רצון הוד מלכותו הקיסר, הממאן לסבול אותם בארכידוכסיותו באוסטריה" (דברי ימי עולם, ז, עמ' 146).

רבי נפתלי מרופשיץ מתרץ את הקושיה על הקוזאק

סבי, ר' נח שטרן הי"ו, איבד את משפחתו בשואה. אביו - ר' ישראל, אמו - פראדל, ושמונת אחיו ואחיותיו (הקטנה שבהם - בת כשנה), נרצחו באושוויץ, הי"ד.
מלבד סבי, ניצל מן התופת גם דודו - אח אביו: דוד שטרן.
דוד שטרן עלה לארץ לאחר השואה, הקים משפחה והתגורר במושב צפריה, ונפטר בשנה שעברה. ברשותי רשימה קצרה, שבה כתב דוד שטרן מעט מזכרונותיו על אחיו - ר' ישראל שטרן - אבי סבי.
בתוך הדברים הוא מספר כי אחיו ישראל גוייס לצבא הצ'כי ושירת שם בחיל הפרשים. המחנה הצבאי היה בעיר ברגסס (Beregszász), כחמישים ק"מ מעיירת הולדתם בילקה (Bilke). כשחזר ישראל מהשירות הצבאי, מספר דוד, "היו בידיו שלושה מחברות של שירים ביידיש, פתגמים, קטעי עיתונות וכמה דברי בדיחה וכדומה...".

ר' ישראל שטרן

בין הדברים שזכר דוד מתוך המחברות של אחיו, הייתה דרשה-הומוריסטית חביבה מאת רבי נפתלי מרופשיץ, מגדולי האדמו"רים הראשונים של החסידות, שנודע בחוש ההומור ובחידודים שלו. אינני יודע אם סיפור זה ידוע או מתועד במקור אחר, והוא מובא כאן בלשון שכתב אותו דוד-סבי [עם תיקונים קלים שלי]:

הקוזאק החמוּר

ר' נפתלי מרופשיץ היה באחד השיחות עם חסידיו מספר:

בדרך כלל משתדלים לתרץ אַ האַרבען רמב"ם [="רמב"ם חמוּר", דהיינו קושיה חמוּרה בדברי הרמב"ם], שואלים קושיות על הרמב"ם - ואילו אני אתרץ את "הקוזאק החמוּר".

הקוזאקים היו ידועים כשבט פראי, רודף את היהודים, מכה אותם ושודד את כספים, ועוד ועוד.

הקוזאק נכנס לבית של יהודי, פורץ את הדלת, נגש ליהודי שהיה בביתו עם כל המשפחה, מניף את המקל ונותן לו שתי מכות על הגב וצועק: יהודי, תן לאכול!

יש לי שתי קושיות על הקוזאק:

ראשית, למה אתה אומר: "יהודי, תן לאכול". האם אתה צריך אוכל כשר?!

שנית, למה אתה מכה?! תגיד לו "תן לי לאכול", ואם הוא לא ירצה, אז תתן לו מכות.

ובאמת, קשה מאד על הקוזאק הזה... 

אלא יש לתרץ:

נאמר: מי שלא נותן צדקה - גייסות באים עליו ולוקחים מה שיש לו (השווה: בבא בתרא ט, א).

הקוזאק הזה נמצא במרחק רב, ומקבל שליחות:

במקום הזה, שם רחוק, יש יהודי שלא נותן צדקה - לך תגמור אתו את החשבון.

אז הוא נכנס מרוגז ואומר לו:

יהודי! תן לאכול ליהודי!

תן צדקה לעני - ואז לא תצטרך להביא אותי ממרחק רב בכדי להעניש אותך.

ובזה תרצנו את הקוזאק החמוּר!