באתר הספריה הלאומית הפולנית מצאתי סריקה של קונטרס לא ידוע (לא נרשם ב'מפעל הביבליוגרפיה') שנדפס בשנת תס"ה (1705), בעיר דיהרנפורט (Dyhernfurth) בדפוס העברי של החכם הנודע ר' שבתי משורר בַּס, מחבר "שפתי חכמים" על התורה.
הקונטרס, ששמו "דרך הנשר", הוא הספד בעברית על מותו של הקיסר לאופולד הראשון - קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", שנפטר באותה שנה, והוא סוקר בקצרה את תולדות חייו ופועלו.
חיבור זה נכתב ע"י מלומד נוצרי בשם דניאל ספרינגר, שהיה פרופסור ללשון הקודש ולשונות המזרח בעיר ברסלאו (Breslau). כיאה להתמחותו נכתב החיבור בשלוש שפות, כפי שצוין בשער: "נרשם ונעשה בלשון עברי וכשדי [ארמית], ובלשון אשכנזי [יידיש] באותיות יהדית[!]". ואולם, בסריקה שמצאתי קיים רק הנוסח העברי.
משעשע לראות את השימוש שנעשה כאן בפסוקים, פתגמים ומוטיבים יהודיים. לדוגמה: השנה תרס"ג לפ"ק (דהיינו שנת 1663 לספירת הנוצרים, לפ"ק = ללא סִפרת האלפים), נדרשת כנוטריקון "סוגר תוגר" על נצחונו באותה עת במלחמה עם האימפריה הטורקית (המכונה בספרות הרבנית 'תוגר'), וראשי התיבות של שמו בעברית: "לעאפאלדוס", נדרשים אף הם: הקיסר לכד ערי אוטמאן פילט אונגאריים לחם דולקי ורודפי סגולתו, הוא קם יורה סוסי רכביהם", וכן הלאה.
מתברר שהקיסר ה"רחמן" וה"צדיק" לא היה כ"כ נחמד ליהודים, והוא זה שהורה על גירוש היהודים מעיר המלוכה וינה בשנים 1669-1670.
ההחלטה על גירוש היהודים מוינה נתקבלה בסוף שנת 1669, בעידוד אשתו הראשונה - מרגריטה, שהיתה בתו של מלך ספרד והורגלה לחיות בארץ נקייה מיהודים, ובתמיכתה הנמרצת של הכמורה ולחצם של תושבי וינה הנוצריים, שהבטיחו לשלם לקופת הקיסר את המס השנתי שמשלמים היהודים. לאופולד חתם תחילה על צו גירוש המורה ליהודים העניים ובעלי הרכוש המועט (אלו שאין לאוצר המלכותי כל רווח מהם) לעזוב בתוך שבועיים. בהמשך גורשו היהודים האמידים והעשירים, שהיוו את מחצית יהודי העיר. גירושם התעכב מספר חודשים עד שהספיקו לחסל את עסקיהם ולמכור את נכסיהם, עד יולי 1670 עזבו כל יהודי וינה את העיר. שמו של הרובע היהודי, שנתפס על ידי התושבים הנוצרים, נקרא מאז "ליאופולדשטט" כאות תודה לקיסר על גירוש היהודים. מהר מאד עמדו בוינה על הטעות הכלכלית שנעשתה בגירוש היהודים, אשר תרומתם לכלכלת המדינה היתה חיונית, והיהודים הורשו לחזור אל העיר בצורה הדרגתית.
כותב ההספד שלפנינו לא התעלם מפרק זה בחייו של לאופולד, אך העמיד זאת באור מחמיא לקיסר המהולל, וכך לשונו (עמ' 3, טור ימני):
מעניין לציין את שכותב ההיסטוריון שמעון דובנוב, כי ליהודים המגורשים נִתנו תעודות המעידות כי גורשו מן העיר "לא מפני חטאים שחטאו, אלא על פי רצון הוד מלכותו הקיסר, הממאן לסבול אותם בארכידוכסיותו באוסטריה" (דברי ימי עולם, ז, עמ' 146).
הקונטרס, ששמו "דרך הנשר", הוא הספד בעברית על מותו של הקיסר לאופולד הראשון - קיסר "האימפריה הרומית הקדושה", שנפטר באותה שנה, והוא סוקר בקצרה את תולדות חייו ופועלו.
חיבור זה נכתב ע"י מלומד נוצרי בשם דניאל ספרינגר, שהיה פרופסור ללשון הקודש ולשונות המזרח בעיר ברסלאו (Breslau). כיאה להתמחותו נכתב החיבור בשלוש שפות, כפי שצוין בשער: "נרשם ונעשה בלשון עברי וכשדי [ארמית], ובלשון אשכנזי [יידיש] באותיות יהדית[!]". ואולם, בסריקה שמצאתי קיים רק הנוסח העברי.
משעשע לראות את השימוש שנעשה כאן בפסוקים, פתגמים ומוטיבים יהודיים. לדוגמה: השנה תרס"ג לפ"ק (דהיינו שנת 1663 לספירת הנוצרים, לפ"ק = ללא סִפרת האלפים), נדרשת כנוטריקון "סוגר תוגר" על נצחונו באותה עת במלחמה עם האימפריה הטורקית (המכונה בספרות הרבנית 'תוגר'), וראשי התיבות של שמו בעברית: "לעאפאלדוס", נדרשים אף הם: הקיסר לכד ערי אוטמאן פילט אונגאריים לחם דולקי ורודפי סגולתו, הוא קם יורה סוסי רכביהם", וכן הלאה.
מתברר שהקיסר ה"רחמן" וה"צדיק" לא היה כ"כ נחמד ליהודים, והוא זה שהורה על גירוש היהודים מעיר המלוכה וינה בשנים 1669-1670.
ההחלטה על גירוש היהודים מוינה נתקבלה בסוף שנת 1669, בעידוד אשתו הראשונה - מרגריטה, שהיתה בתו של מלך ספרד והורגלה לחיות בארץ נקייה מיהודים, ובתמיכתה הנמרצת של הכמורה ולחצם של תושבי וינה הנוצריים, שהבטיחו לשלם לקופת הקיסר את המס השנתי שמשלמים היהודים. לאופולד חתם תחילה על צו גירוש המורה ליהודים העניים ובעלי הרכוש המועט (אלו שאין לאוצר המלכותי כל רווח מהם) לעזוב בתוך שבועיים. בהמשך גורשו היהודים האמידים והעשירים, שהיוו את מחצית יהודי העיר. גירושם התעכב מספר חודשים עד שהספיקו לחסל את עסקיהם ולמכור את נכסיהם, עד יולי 1670 עזבו כל יהודי וינה את העיר. שמו של הרובע היהודי, שנתפס על ידי התושבים הנוצרים, נקרא מאז "ליאופולדשטט" כאות תודה לקיסר על גירוש היהודים. מהר מאד עמדו בוינה על הטעות הכלכלית שנעשתה בגירוש היהודים, אשר תרומתם לכלכלת המדינה היתה חיונית, והיהודים הורשו לחזור אל העיר בצורה הדרגתית.
כותב ההספד שלפנינו לא התעלם מפרק זה בחייו של לאופולד, אך העמיד זאת באור מחמיא לקיסר המהולל, וכך לשונו (עמ' 3, טור ימני):
"בעת ההיא יצאה ציווי חזקה מהקיסר יר"ה [ירום הודו] והוגלו יהודים הרבה, על ידי גרמם וגירתם, מהעיר ווינה וממדינת אויסטירייך [אוסטריה], ואחר כך גם הנשארים הלכו ונחלקו ונתפזרו במדינת פיהם [בוהמיה] ומערהערין [מורביה] ומקומות אחרים, ועם כל זה הראה הקיסר יר"ה חסדו באופן זה שקודם יציאתם נתן להם רשות ופקידה, למכור כאוות נפשיהם את בתיהם ואת כל רכושם ואת כל אשר להם, ולשלם חובותיהם, ונגד זה לכוף גם את בעלי חובותיהם לשלם להם, ואף גם שגלו לזמן מה כנ"ל, נכמרו רחמיו וחסדיו המרובים והגדולים של אדוננו הקיסר יר"ה, והרשה להניח אותם אנה ואנה באיזה מקומות".הרי שהיהודים גורשו "על ידי גרמם" - כלומר, באשמתם!
מעניין לציין את שכותב ההיסטוריון שמעון דובנוב, כי ליהודים המגורשים נִתנו תעודות המעידות כי גורשו מן העיר "לא מפני חטאים שחטאו, אלא על פי רצון הוד מלכותו הקיסר, הממאן לסבול אותם בארכידוכסיותו באוסטריה" (דברי ימי עולם, ז, עמ' 146).
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה
לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.
שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.