מערת רבי שמעון בר יוחאי

הנה ציור דמיוני של מערת רבי שמעון בר יוחאי:

משער הספר 'בן יוחאי' לר' משה קוניץ, וינה תקע"ה (1815).

פסוקים למכתבים בימי ספירת העומר

בימי ספירת העומר נהגו ישראל לציין במכתביהם, בנוסף לתאריך גם את מספר הימים לעומר ביום בו נכתב המכתב, על פי רוב בתוספת ראשי התיבות "למב"י" = "למספר בני ישראל". לדוגמה: "יום כ' למב"י".

אך היתה שיטה מתוחכמת יותר והיא לציין את המספר במליצה, למשל: לבחור פסוק שבו מופיע המספר (במפורש או בגימטריה). 

רבי דוד מילדולה בספרו 'מועד דוד' (אמשטרדם, ת"ק), מציע אוסף פסוקים כאלה לכל ימות העומר, וכך כותב בפתיחת הרשימה:

נהגו הסופרים כשכותבים איזו אגרת שלומים לאיזה מאוהביהם ומקרוביהם בזמן ספירת העומר, שבמקום רשימת אותו היום שכותב (דרך משל היום כ"ב לחדש ניסן, אייר, או סיון) לכתוב פסוק א' של תורה או של כתובים הרומז מספר של אותו יום מספירת העומר. ודרך משל כשהוא ביום א' לעומר כותבים היום שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד למב"י, וכן על דרך זה מבקשים פסוק לכל יום ויום מהמ"ט יום הנ"ל הרומז מספר ספירת אותו יום וזה נקרא 'עיטור סופרים', לכן כיון שעדיין נשאר מקום פנוי וחלק בדפוס, ראיתי לכתוב כאן הפסוקים הרומזים מספר של כל יום ויום מהמ"ט ימים הנ"ל כדי שלא יחסר בספר הזה כל מיני מגדים שהם פרפראות לחכמה, והא לך לפניך. 

[בשולי הדברים: יתכן ויש כאן זהירות שמא יקדים את ספירת העומר על ידי כתיבה מפורשת (לפי הפוסקים שסוברים שניתן לספור גם בכתיבה, ראה לדוגמה: שו"ת חתם סופר, חלק ו, סימן יט. ואכמ"ל) ולכן העדיפו לכתוב את המספר במליצה.]

12 שנה בשבי - סיפורו המופלא של אברהם פליקמאן

בחודש טבת ת"ש (דצמבר 1939) ניגש בחור ערבי למשרד הרבנות בעיר ביירות וסיפר כי למעשה הוא יהודי שנחטף בילדותו, 12 שנה קודם לכן, בעיר ירושלים, וכי שמו אברהם. את שם משפחתו לא זכר.
כך התפרסמה הידיעה בעיתון "הצופה" מיום 25 בדצמבר 1939:

עד מהרה נמצא אביו, ישראל פליקמאן, עובד מחלקת הטלגרף בירושלים, כפי שדיווח עיתון "דבר" (27 בדצמבר 1939):

נוסח כמעט זהה התפרסם באותו יום בעיתון הצופה.

והנה נזדמנה לנו הצצה קצרה אל מאחורי הקלעים במכתב שהגיע ל"קדם - בית מכירות" לאחרונה.
מדובר במכתב שכתב רבי שבתי בוחבוט, רבה של ביירות, להרב בן ציון חי עוזיאל, הראשון לציון והרב הראשי לארץ ישראל.

גוף המכתב, שנכתב ביום שלישי, י"ד טבת ת"ש (26 בדצמבר 1939), עוסק בעניינו של יהודי אחר שנמצא במאסר, אך בשולי המכתב הוסיף הרב בוחבוט דברים הנוגעים לפרשת החטיפה של פליקמאן:

ברגע זה קבלתי העתון הארץ מי"ד טבת ואת המאמר "נמצא אבי הירושלמי השבוי (ישראל פליקמאן)" (ומה מאד שמחתי כי היה ה' בעזרנו להשיב לב בנים על אבות) והאב יוצא בימים הקרובים כדי להחזירו אליו - עכ"ל [=עד כאן לשונו] - מחר אנכי אשלח ציר מיוחד להביא הצעיר אברהם פליקמאן להיות תחת השגחתנו עדי בא אביו, וכמובן כי מצדם ישתדלו שיביא רשיון מיוחד להצעיר בכדי שיוכל לנסוע עם אביו בלתי שום קושיים, כי בני הכפר הוציאו לו פספורט בשם מוסלמי סיעי מאנשי הכפר בכל אופן הברר הדבר כי הפספורט הוא מזוייף וימצאו עדים בדבר כי הוא שבוי.

ניתן להבחין בכתב ידו של הרב עוזיאל שכתב על גבי המכתב: "כ"ב טבת... להזמין את מר פליקמאן ע"י מזכירות הרבנות הראשית".

ליום השואה: "יום רביעי העקוב מדם" - תמונה לא ידועה

אחת התמונות המפורסמות והמצמררות מתקופת השואה היא התמונה הבאה:

התמונה הפכה לסמל, אך זהותו של היהודי עטור התפילין נותרה עלומה במשך שנים רבות, ספקולציות שונות נכתבו על התמונה (ראו לדוגמה כאן), בין היתר שהיהודי הזקוף אומר קדיש על אחיו הנרצחים ששוכבים לצדו, עד שהתבררו הפרטים והאיש זוהה כהרב משה הגרמן שהושפל על ידי הגרמנים במהלך מה שכונה "יום רביעי העקוב מדם" בעיירה אולקוש (Olkusz, פולין) בכ"ה תמוז ת"ש (31 ביולי 1940).
כך נכתב על התמונה באתר 'יד ושם':

שוטרים גרמנים משפילים בפומבי את הרב משה יצחק הגרמן באולקוש, פולין, ב"יום רביעי העקוב מדם".

ספר הזיכרון לקהילת אולקוש מתאר כיצד יחידת משטרה גרמנית הגיעה לאולקוש ב-31 ביולי 1940 וריכזה את כל הגברים היהודיים בכיכר הראשית, שם אולצו היהודים לשכב על הקרקע, בעוד אנשי משטרה ואס-דה (שרות הבטחון של האס-אס) "רשמו" אותם. במהלך הארוע הכו הגרמנים את היהודים בברוטליות וירו באחד מהם. במטרה להשפילם אף יותר, אולץ הרב משה יצחק הגרמן לענוד את טליתו והתפילין שלו, אשר חוללו, לעמוד יחף ולהתפלל ליד היהודים המושכבים ופניהם מטה.

בתום היום הורשו היהודים לשוב לבתיהם, והגרמנים עזבו. בשל המכות שספגו היהודים, כונה יום זה "יום רביעי העקוב מדם". יהודי אולקוש גורשו לאושוויץ ב-1942, ורובם נספו שם. על פי דף עדות שנכתב לזכר הרב משה יצחק הגרמן על ידי אחותו, נרצח הרב ב-1942 במיידנק.

ניתן להבחין היטב כיצד הושחתו התפילין שלובש הרב הגרמן, וברור שלא היה לובש תפילין כאלה מרצונו.
התמונה צולמה כנראה על ידי הגרמנים, ופותחה על ידי צלמת פולניה ששיכפלה אותה בסתר.

באחת המכירות הקודמות של 'קדם - בית מכירות' גיליתי תמונה נוספת מאותו אירוע, בו נראה הרב הגרמן בתנועה של לבישה או הסרת התפילין, לצדו שוכבים כמה מיהודי המקום, אך החיילים הגרמנים אינם נראים מאחוריו.

ליום השואה: נחמת הקדושים

הרב שמעון אפרתי, יליד גליציה, ברח בזמן מלחמת העולם השניה לרוסיה וכך שרד, אך משפחתו ברובה נרצחה בשואה. לאחר המלחמה שימש כרב "שארית הפליטה" בעיר ורשה, ושם עסק בשאלות הלכתיות כבדות משקל שהתעוררו בעקבות המלחמה הנוראה. את השאלות האלה, שבחלקן תיאורים מזעזעים ודילמות מוסריות נוראיות מזמן המלחמה, כינס לשני ספריו "מגיא ההרגה" ו"מעמק הבכא".
בראש ספרו "מגיא ההרגה" (עמ' יא) מספר הרב אפרתי כי לאחר המלחמה מצא את טליתו המוכתמת בדם של אחיו, רבי בצלאל אפרתי, שנרצח יחד עם בני קהילתו. בתוך הטלית היה מוטמן מכתב ששלח לו אח נוסף, האדמו"ר רבי יצחק צבי אפרתי מגלינה שאף הוא נרצח בשואה:

"ומדי דברי זכר אזכר שעלה בידי למצוא טליתו הטבולה בדם של אחי הקדוש הרב ר' בצלאל אפרתי הי"ד, אשר בה התעטף בעת עמדו בראש עדתו שהובלה להריגה, ובאחת הכנפות היה טמון המכתב ששלח לו אחינו הגדול הקדוש הגה"צ [הגאון הצדיק] רבי יצחק צבי אפרתי הי"ד רב ואדמו"ר בגלינה.

במכתב זה כותב ההולך למוקד ולעקידה, לאחיו שנשאר עדיין בחיים, דברי אברבנאל על הכתוב 'אוי מי יחיה משומו אל' - שיעמוד רשע עריץ שלפניו יכרעו מלכים ברך, ושמו מתחיל בא' - ושם אמו מתחיל בל'. ומבאר אחי הקדוש הי"ד שא' זהו אדולף ימ"ש ושם אמו לאטא, אבל כותב הוא - בסוף ינוצח גם הוא ואור השמש יזרח עלינו".

בעמוד שלפני ההקדמה מופיע צילום כת"י של המכתב הנ"ל, אך כמדומני שלא מדובר במכתב המקורי אלא בהעתקה שלו:

עלי הגהה (2)

כתבתי בזמנו על דפי ההגהה מבית הדפוס בשאלוניקי שנעשה בהם שימוש משני כקרטון לכריכה (במה שמכונה "גניזת כריכה").
כעת מצאתי "עלי הגהה" נוספים, הפעם מבית דפוס בליוורנו.
בשו"ת 'זרע יעקב' לרבי יעקב ן' נעים [נדפס יחד עם ספר דרשותיו 'ישועות יעקב'], ליוורנו תקמ"ד (1784), בטופס שנסרק ב'גוגל ספרים' (Google Books), נסרקו בתחילה ובסוף הספר גם שני עמודי הגהה, עם תיקונים בכתב יד, של ספר 'מאמר מרדכי' לרבי מרדכי כרמי, שנדפס באותה שנה באותו מקום (אם כי בבית דפוס אחר).
דפים אלו היו במקור חלק מכריכת הספר ולכן נסרקו בפרוייקט הדיגיטציה של גוגל יחד עם הספר.
הנה אחד מעמודי ההגהה, עם תיקונים רבים בכתב-יד:

והנה הדף המתוקן כפי שנדפס לבסוף:

ערכו השוואה בין התמונות וראו כיצד תוקנו כל הטעויות.