24.5.2012

עין הגשר או הנשר - לתולדות רבי יצחק אבוהב (השני)

רבי יצחק אבוהב השני (ר"ג-רנ"ג 1443-1493), "הגאון האחרון של קסיטליה", היה עיוור בעין אחת. בעובדה זו נקשרו כמה סיפורים, שבהם נעסוק בשורות הבאות.
את כל חייו עשה רבי יצחק אבוהב בספרד, אך שנה לפני פטירתו, כאשר על ראשם של יהודי ספרד, ריחפה גזירת הגירוש, עזב הרב אבוהב את ארץ מולדתו ומצא מקלט במדינה שכנה, אצל מלך פורטוגל ז'ואו השני. זמן לא רב לאחר מכן, כעבור כשנה, נפטר הרב אבוהב לבית עולמו. כך נחסך ממנו לחזות שוב בעָני עמו, בפקודת הגירוש שנחתה גם על יהודי פורטוגל בשנת 1497.
מתברר שבזמן הקצר ששהה בפורטוגל התחבב הרב אבוהב מאד על מלך פורטוגל. דבר זה אנו למדים מן המסורת שהיתה בידי רבי יוסף מטראני - המהרי"ט (מחכמי צפת ו"חכם באשי" בטורקיה), שכותב באחת מתשובותיו:
"אמרו על הרב מהר"י אבואב שהיתה עינו אחת סמויה [= היה עיוור בעין אחת], שהיה מלך פורטוגל אומר: ב' עינים יש לי במלכותי, עין גשר פורטוגאל ועינו של רבי..." (שו"ת מהרי"ט ח"ב, טז).

אם כן, חוץ מעינו האחת של הרב אבוהב היה למלך פורטוגל גם את "עין גשר פורטוגל". מהו עין הגשר? ועל איזה גשר מדובר?
ובכן, הנטיה הטבעית לומר שיש כאן טעות דפוס והכוונה היא לעינו של "נשר" פורטוגל, ומתוך הנחת יסוד אינסטינקטיבית שהסמל של פורטוגל היה - כמו מדינות רבות באירופה  - בצורת נשר.
הנחה זו עמדה כנראה בבסיס התיקון שעשו מדפיסי מהדורת לבוב תרכ"א של שו"ת מהרי"ט, שם מופיע בבירור "עין נשר פורטוגל". כעת המשפט נראה יותר הגיוני.

(אם כי אני לוקח בחשבון שלא מדובר ב"תיקון" אלא פשוט בטעות העתקה של ה"בחור הזעצער").
מכל מקום, התחלתי לחפש את סמל הנשר המדובר, ועד כמה שידי - יד כהה - מגעת, לא מצאתי. וכנראה שמעולם לא היה נשר בסמלה של פורטוגל.
אז מהי הגירסה הנכונה. כפי שנדפס במהדורה הראשונה (קושטא ת"ה), או שמא כפי שנדפס במהדורת לבוב הנזכרת?
לפני זמן קצר הגיע ל"קדם - בית מכירות" כתב-היד המקורי של התשובה. כתוב על ידי סופר וחתום בחתימת ידו של המהרי"ט. בבדיקת כתב היד מתברר שהמילה המקורית היא "גשר" בג', ולא נשר (למרות הדמיון בין האותיות ג' ו-נ' - מי שבקי בכת"י ספרדי רואה את ההבדל. השוו עם הג' של המילה פורטוגל).
חזרנו אם כן לשאלות שהעלנו קודם: מהו "עין גשר", ועל איזה גשר דיבר המלך?
ובכלל, מה היה מיוחד באותה "עין" מסתורית, ומדוע כה השתבח בה המלך?
בחיפוש שעשיתי ב"אוצר החכמה" מצאתי את הביטוי "עין גשר" במקום אחד בלבד - בחיבור שכתב המקובל רבי יוסף ג'יקטיליה בעל "שערי אורה" (חי בספרד בין השנים 1248 - 1305 לערך). בחיבור זה, שנקרא "ספר המשלים" ויצא לראשונה מכת"י (צפת תשנ"ב, ע"י הרב ברוך אביגדור חפץ), כותב מהר"י ג'יקטיליה (אות קכה, עמ' 65):
למה השותפות דומה - לאבן שבאמצע עין הגשר. פירוש, כמו שאבן האמצעית בעין הגשר, בהיותה קיימת כל הגשר קיים, ובני אדם עוברים על הגשר ואינם נזוקים... כך בעוד שהאמונה קיימת בין השותפים... הרי השותפות קיימת... ואם אבדה האמונה הרי נפחתה אבן האמצעית שבעין הגשר...
בכל מקרה, עדיין לא התברר לי הפירוש המדוייק של המושג "עין הגשר", וכן גם חשיבותו הגדולה אצל מלך פורטוגל.

המהרי"ט מביא סיפור נוסף שקשור בעוורונו החלקי של רבי יצחק אבוהב:
"פעם אחת היה [מהר"י אבוהב] מהלך בדרך בשדה, וישב לו הרב על שן סלע אחת, וב' נכבדים ישבו - אחד מימין ואחד משמאל, והיה בחור אחד תלמידו עומד לפניהם, והרב ז"ל בדיחא דעתיה [=היתה בדוחה עליו דעתו] והיו מדברים בדברי צחות, ופנה הרב אל התלמיד ואמר לו: אמור אתה, אמר לו: תן לי רשות שאשב, אמר לו: שב. ישב על האבן ואמר: על אבן אחת שבעה עינים. אמר הרב תהני ליה צחותיה שאם לא כן אפקרותא היא [תועיל לו צחותו, שאם לא כן היה זה זלזול בכבוד הרב]...".
התלמיד שהתיישב על הסלע לצדו של רבי יצחק אבוהב ושני הנכבדים, השתמש בפסוק מספר זכריה (ג, ט): "כי הנה האבן אשר נתתי לפני יהושע על אבן אחת שבעה עינים...", כבדיחה על כך שעל האבן יושבים כעת שבע עינים, כשלוקחים בחשבון את עינו הבודדת של רבי יצחק אבוהב.
סיפור זה מביא המהרי"ט כהוכחה לכך ש"דבר צחות" אינו מהווה פגיעה בכבודו של אדם, וזאת במענה לשאלה שנשאל על אדם שהשתמש בפסוק מספר יואל כמליצה עוקצנית על קהילה מסויימת ביוון ("ובני יהודה... מכרתם לבני היוונים...").
מעניין שר' יוסף בן יצחק סמברי (לקוטים מדברי יוסף בתוך 'סדר החכמים וקורות הימים' לנויבואר, חלק א, אוקספורד 1887, עמ' 142) מביא גירסה אחרת לסיפור זה:
"...ופעם אחת היו יושבים על אבן גדולה מאחרי בית הכנסת ועבר עליהם אנוס אחד, ואמר להם זה הפסוק על אבן אחת שבעה עינים, ורמז להם בזה הפסוק על אבן אחת שהיו יושבים עליה שבעה עיני העדה, שהם ארבעה רבנים בשבעה עינים".
בגירסה זו מגיע דבר ה"צחות" מפיו של "אנוס", ושלא כמו בגירסה הקודמת אין מי שיהפך בזכותו על התבטאות מזלזלת זו.
מעניין עוד שר"י סמברי אף יודע לנקוב בשמות החכמים האחרים שישבו על האבן, והם: "יצחק די ליאון, יצחק חיון נכה רגלים, שמעון מימי הנהרג על קדוש השם".
* * *
 כיצד נעשה רבי יצחק אבוהב עיוור בעינו האחת? בעקבות מעשה שהיה. כפי שמספר ר' יוסף סמברי (לקוטים מדברי יוסף, שם):
"הרב יצחק אבוהב... היה עור בעינו, והסיבה היא כי בזמן הגרוש באותם המקומות קיימו וקבלו היאודים עליהם ולא יעבור, אם יהיה עצירת גשמים מחוייבים לעמוד על נפשם בתפלה ותחנונים ולהורידה לארץ גשמי רצון ברכה ונדבה ועל תנאי זה הניח המלך היאודים בארצו.
ויהי בימים הרבים ההם בימי מהר"י אבוהב ז"ל היה עצירת גשמים כי לא היה גשם על פני כל הארץ, ויחלו את פני הרב הנזכר להתפלל בעד היאודים על אודות הגשמים, ועבר לפני התיבה ויתפלל לה' אלקיו והפציר בתפלתו, ובעת הוצאת ס"ת דרש ברבים בפרשת תולדות יצחק והנושא על הדרוש אמר לנו המים לנו המים לנו המים, וצעק צעקה גדולה ומרה ואמר: רבש"ע גלוי וידוע לפני כסא כבודך כי ישראל הם בצער לפני האומות על אודות המים כי אנחנו מוכרחין להורידה לארץ גשמי רצון וברכה ונדבה, רחם על עמך וצאן מרעיתך לנן המים לנו המים, וכמעט הטיח דברים כלפי מעלה, ואמר איני זז מכאן עד שתרחם על בניך, והשמים התקדרו בעבים ומיד נענו על ידו, אמנם לא ירד מן התיבה אלא בעין אחת".

11.5.2012

אשר בחר בנו מכל העמים הקדמונים

חוקר החסידות והביבליוגרף הנודע, ר' חיים ליברמן, מספר באחד ממאמריו, על שיטת הצנזורה הייחודית של יעקב טוגנהולד, מראשוני המשכילים בפולין, ששימש כצנזור הראשי לספרים עבריים בעיר ווארשא.
דרכי הצנזורה השגרתיות היו השמטה של מילים "בעייתיות" או החלפתן באחרות, אך יעקב טוגנהולד המציא שיטה משלו. במקום למחוק או להחליף את הנוסח החשוד, הוא נהג "להכשיר" אותו, באמצעות הערות שוליים שמספקות הסבר "תקין פוליטית" לנוסח המקורי.
ר"ח ליברמן מביא כמה דוגמאות מ"הסבריו" של טוגנהולד, מתוך הערות שוליים שהוסיף להגדה של פסח:
לאשר בחר בנו מכל עם - הוסיף טוגנהולד הערה: "מלת עם, לשון, קאים רק על הלשונות והעמים הקדמונים אשר לא האמינו בבורא עולם".
וכך הלאה:
בין ישראל לעמים - "היינו העמים הקדמונים שלא האמינו בבורא עולם".
השתא עבדי - "היינו עבדים לקנינים הזמנים".
לשנה הבאה בני חורין - "חירות הנפש מהבלי העולם הזה".
שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו - "קאי על הדורות שחלפו ועברו כבר אבל בדורות הללו, בפרט בארצות איראפא חוסים אנחנו בצילם תחת צל מלכי חסד".

"מסופקני אמנם", כותב ר"ח ליברמן, "אם האמין בעצמו שבני-תורה ויודעי לשון הקודש יקבלו את פירושיו, אבל כלפי חוץ היה הכל כשר וישר" (אהל רח"ל ג', עמ' 642-645). 
הנה דוגמה שמצאתי ב"תיקון ליל שבועות", שנדפס דווקא בזיטומיר ולא במקומו של טוגנהולד. כנראה שהטכניקה עברה גם למקומות אחרים באימפריה הצארית.

נזכיר כאן טכניקה נוספת שרווחה מאד אצל הצנזורים היהודים-רוסיים, והיא "תיקון" הטקסט באמצעות הוספת מילה. למשל, "הפקר בית דין הפקר" תוקן על ידי הוספת מילת העבר "היה": "הפקר בית דין היה הפקר".
באותה צורה, תוקן הנוסח ה"בעייתי" של "אתה בחרתנו מכל העמים" על ידי הוספת "הקדמונים" אחרי מילת "העמים". תיקון כזה נמצא בספרים רבים, ולעתים גם נשאר במהדורות חדשות שנדפסות בימינו (מחוסר שימת-לב או חוסר-ידע שמדובר בתיקון צנזורה).
הנה שתי דוגמאות:

"אבי שבשמים... הפרשת את עמך ישראל מתוך שבעים עמים הקדמונים..."
מתוך תהלים עם פירוש השל"ה ומשפט צדק לרבי משה מזאלשין (וילנה תרפ"ט)

"יתן במחשבתו הודאה עצומה... ע"ז [=על זה] שהבדיל אותנו מן העמים הקדמונים...".
מתוך ספר "יסוד ושורש העבודה" (ווארשא תר"ן)