סימני הסדר של רבי שלמה חזן מאנקונה

לא בכדי נקרא ליל ט"ו בניסן "ליל הסדר", שכן מרובה הוא בהלכות ובמנהגים הנעשים לפי סדר קבוע. גדולי הראשונים כתבו חרוזים שונים לזכירת ה"סדר". המפורסם שבהם הוא הסימן "קדש ורחץ כרפס יחץ..." שכתב רבי שמואל מפלייזא (מבעלי התוספות) והתקבל בכל תפוצות ישראל, אך מלבדו נכתבו עוד חרוזים וסימנים רבים. האבודרהם לבדו מונה חמשה סימנים נוספים, אחד מהם הוא: "קנך יהנה ממך שמה" – ראשי תיבות: קידוש נטילה כרפס יבצע הגדה נטילה המוציא מצה מרור כריכה שמורה מזון הלל.
להרחבה בעניין זה, ראו במבוא ל"הגדה שלמה" מאת הרב מנחם מנדל כשר (ירושלים תשכ"ז, עמ' 77-82), אשר ריכז ומנה י"ב סימנים לליל הסדר המובאים בספרים ובכתבי-יד.

קדש ורחץ כרפס יחץ - הגדה עם תרגום מאראטי, פונה (הודו) תרל"ד (1874)

כאן ברצוני להביא סימן נוסף, לא מוכר, מאת רבי שלמה חזן מאנקונה, שנדפס בסוף ספר קטן שכתב בשם "דבר בעתו מה טוב", פיררה (איטליה) שי"ו (1555):

ברא קדיש חיים נטל ירק, נטמן לחם ידי מציאתו, מצא במרירות בריכתו, שובע מזונותיו אחרי פק יי

פשוטו (=של השיר, א.ש.) שברא ה' הכל ועשה נסים במצרים ובמדבר.

אמנם זהו פירושו: ברא – בורא פרי הגפן; קדיש – קדוש על הכוס; חיים – שהחיינו; נטל – נטילת ידים; ירק – כרפס, בורא פרי האדמה; נטמן – יטמון חצי שמר תחת המפה בעד האפיקומן; לחם – הא לחמא; ידי – נטילת ידים; מציאתו – המוציא לחם מן הארץ; מצה – על אכילת מצה; כמרירות – על אכילת מרור; כריכתו – כורך השמור עם המרור ואומר זכר למקדש וכו'; שובע – ישבע כרצונו; מזונותיו – ברכת המזון; אחרי פק – אחר שאכל האפיקומן.