26.3.2012

כל דצריך ייתי וידפוס

הנה מודעת פרסומת חביבה ל"בית מסחר ספרים פרדס" בניו יורק (שהחל לפעול כמדומני כבר בשנות השלושים של המאה העשרים):

אהבתי במיוחד את הפיסקה העוקצנית (והרלוונטית גם לימינו): "אנו לא נתפאר בשמירת שבת ויו"ט ובעבודה על טהרת הקודש כמו שעושים כמה מדפיסים ומבקשים שכר מצוה בהאי עלמא; הדבר מובן מאליו כי מדפיס יהודי זקוק לשמירת התורה ככל אחד מישראל ואין זה אומץ תהלתו אשר בשביל זה בלבד יהיה ראוי להזמנות ממחברים רבנים... אנו רק בזאת נתפאר כי מלאכתנו מאד יפה...".

ואם עסקנו ב"השבחת המקח" של מדפיסים עם "קריצה" לחג הפסח, אוסיף את שערי ההגדות דלקמן:
הגדה של פסח קרלסרוא תקנ"ו
"...עם ציורים נאים וערבים לקוראיהם, ובפרט לקטנים המסובין על שלחן אביהם... ולקחנו אותיות חדשים ודיו שחרחורים, וביארנו הטעות שנפלו בדפוס אחרים...".
למרות ההבטחה החגיגית, לא נדפס בפנים ההגדה אף ציור!



שבחי פסח, פאס (מרוקו) תרפ"ו (1926). מן הספרים הראשונים שנדפסו בפאס בעת החדשה. המו"ל מתלונן שרצה להוסיף ניקוד אך הדבר לא התאפשר בשל מגבלות בית הדפוס: "וטרחתי ויגעתי לדופסו בנקודות וטעמים ולא עלה בידי מפני בית הדפוס שאין להם...".

והנה דרך נוספת לעשות פרסומת:
בשער ההגדה עם "באור יצחק", מאת רבי יצחק זקל הלוי שפיץ. ברונא תק"ן (1790) חותם המחבר "ואני מעתיר יצחק הלוי בהמ"ח [=בעל המחבר] ספר ברכת יצחק". אלא שהמילים "ספר ברכת יצחק" נדפסו בענק. כך פרסם המחבר את ספרו השני וקידם את מכירותיו.

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה

לפני פרסום התגובה, נא פתחו את הלשונית "הגב כ:", לחצו על "שם / כתובת אתר' ורשמו את שמכם. נא רשמו שם אמיתי או כינוי, והימנעו, ככל שניתן, מ'אנונימי'.

שים לב: רק חברים בבלוג הזה יכולים לפרסם תגובה.