26.4.2016

הדפסה שהסתיימה ב"אור לארבעה עשר" וקולופון משובש

לאחרונה הגיעו ל'קדם - בית מכירות' דפים ממסכתות בבא קמא ובבא מציעא של התלמוד הבבלי, שנדפסו בעיר שונצינו בסביבות שנת רמ"ט (1489), כחלק מן ההדפסה הראשונה של התלמוד ע"י המדפיסים הנודעים ממשפחת שונצינו. מסכתות אלו כמעט ולא שרדו בשלמותן ודפים כאלה נדירים מאד. מקורם של הדפים באוסף ר' דוד ששון, הנגיד והאספן הנודע.
בסוף מסכת בבא קמא מופיע קולופון (שורות הסיום) המשותף גם למסכת בבא מציעא, מאת מגיה המהדורה - רבי "דוד בן מהר"ר אברהם הלוי ס"ל ז"ל". מן הקולופון עולה כי אותו רבי דוד, שזוהה ע"י החוקרים עם רבי דוד פיציגטון שהיה מגיה ספרים בוונציה, לא שימש במהדורה זו רק כמגיה, אלא היתה לו מעורבות עמוקה יותר בהדפסתה, שכן לפי דבריו "נשתעבד" לקוני המהדורה לסיים את המהדורה קודם חג הפסח. בפועל הוא אכן עמד בהתחייבותו, והגיע ממש עד ל"דד-ליין" האחרון, כשסיים את ההדפסה ב"אור לארבעה עשר".
המעניין הוא שב"מפעל הביבליוגרפיה", נרשם קולופון זה עם שני שיבושים בתחילתו. אינני יודע היכן נמצא הדף שממנו הועתק הרישום שם (שרידי דפים ממהדורה זו מפוזרים בכמה ספריות בעולם), אך השיבושים מופיעים במקור, כפי שמעידים סימני הקריאה שהוסיפו המעתיקים (ההדגשה היא שלי):
"מסכתות אילו שהם בבא קמא ובבא מציעא, היגהתים ודקדקקים [!] באופן שודעתי [!] שהם מדוייקות מאד, לבד מבמקומות מועטות שנסתפק לי ועשיתים כאשר היה בספרים שלפני. ובהיות הקונים ממני מסכתות אילו נשתעבדתי להם בשבועה וקנסות לגמרם קודם הפסח, ובסיבת מאורעו’ רעות התמהמהתי בסיומם עד אור לארבעה עשר עם יגון ועמל גדול, לא היה לי פנאי להודיע המקומות נסתפקתי בהם, כאשר עשיתי במסכתות עשיתי בשכבר. אמנם תדעון שטובות הם מאד מאד ולא תמצאו בהם חסרון, אם לא ב’ בחילוף כ’ וכיוצא בו. נאום דוד בן מהר"ר אלעזר הלוי ס"ל ז"ל".
אפשר להבין את השיבושים האלה, למרות שנפלו בדיוק במקום שבו הוא מודיע על כך שהגיה את המהדורה היטב. בכל אופן, ההדפסה נגמרה בחפזון ובלחץ גדול, וטבעי שיפלו כאלה שיבושים.



אך המעניין שבין הדפים שהגיעו ל'קדם' מופיע גם הדף עם הקולופון, אלא שכאן נוסח הקולופון מתוקן. ראו בעצמכם:
דף ממסכת בבא מציעא - פיזארו רמ"ט

הוספה (1/5):
ערן רביב העיר לי כי טעות נוספת נפלה בסיומה של מסכת בבא קמא. בשורות המסיימות: "הדרן עלך הגוזל בתרא...", נכתב  בטעות "מסכה בבא קמא" (באות ה"א), במקום "מסכת".

24.4.2016

מכתב מערב פסח ת"ש - בילקה, הונגריה, 1940

במרכזו של חג הפסח עומדת נקודת המפגש בין הדורות - "והגדת לבנך". יחסי אבות-בנים הם לרוב יחסים מורכבים ולא פשוטים. בדורות האחרונים בולט לעין הפער הנוצר בין הדורות והניכור החריף שמתפתח לעתים בין אב לבנו. לפי הנביא, המשימה המוטלת לפתחו של מבשר הגאולה - אליהו הנביא - היא להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם (מלאכי ג). כידוע, בליל הסדר אנו פותחים את הדלת לאליהו הנביא, ואולי יש כאן הבעת תקוה שיבוא לביתנו ויוסיף לחיבור בין הדורות.
בדור שלפני השואה עזבו צעירים רבים את בתיהם, את הוריהם ואת דרך החינוך המסורתית, "טרקו את הדלת" אחריהם בהפגנתיות ועלו ארצה להגשים את חזון הציונות. אחר כך הגיעה השואה וטרפה הכל - רבים מהם נשארו אז עם אשמה גדולה על העזיבה את הבית ומה שהם חוו כהפקרת משפחתם לגורלה המר (נזכיר כאן את המשורר 'אבות ישורון' ששירתו יונקת מאותה אשמה). המרידה או הקריעה מן הבית ומן המסורת הפכה לחלק משמעותי בסיפור העליות שקדמו להקמת המדינה, וכדאי לחזור וללמוד את הזווית הזו של הסיפור. לפי דעתי, מבט חוזר על תופעה זו, יכול ללמד אותנו משהו גם על דורנו, מאחר ומערכת היחסים המורכבת הזו חוזרת בכל דור, וכולנו מכירים תופעות דומות של התרחקות וניכור בין הורים לילדיהם.


בהקשר זה ברצוני להביא כאן מכתב שנשלח מהעיירה בִּילְקֶה (Bilky) - אז חלק מהונגריה הגדולה וכיום באוקראינה - בערב פסח של שנת ת"ש. המכתב נשלח על ידי סב סבי, ר' משה שטרן, אל בנו החלוץ יואל שעלה לארץ ישראל. על ר' משה שטרן וצוואתו כתבתי בעבר (כאן), וכך תיארתי אותו (אם יורשה לי לצטט את עצמי): "דמות אופיינית בין יהודי הקרפטים של תלמיד חכם צנוע המתפרנס מעבודת אדמה ועיבוד עורות, ראש חברת ש"ס וממנהיגי הקהילה בעיירה בילקה".
בילקה - תחנת הרכבת

ממש לאחרונה הגיעו אליי צילומים של כמה מכתבים ששלח ר' משה שטרן לבנו יואל. אינני יודע היכן מצויים המכתבים המקוריים, ואלו שמצויים בידי קטועים בחלקם. אביא כאן את המכתב שנשלח כאמור בערב פסח. לפי השערתי מדובר בשנת ת"ש 1940 - כאשר מסביב כבר בערה אש התופת והעקדה, ורק בהונגריה עוד חיו היהודים בשקט יחסי. בסוף השנה שלאחר מכן (בחודש אלול ת"ש) נפטר ר' משה שטרן, וכך נחסך ממנו הגורל המר של רוב משפחתו, בניו ונכדיו, שנרצחו על קידוש ה' באושוויץ, הי"ד.
המכתב נכתב ביידיש, והוא מובא כאן תחילה בנוסחו המקורי, ולאחר מכן בתרגומו לעברית (אשמח להערות על התרגום). אני מודה לידידי הר"ר יעקב דוב מילר (בעל הבלוג 'מורשת חכמי אמעריקא') על עזרתו בתרגום.
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
פיעל געליבטער זאהן יואל נ"י, גראדע יעצט בין איך געקומען פאן מקוה האבען מיר דיא קינדער געזאגט א בשורה דאס דיא האסט געשריבן א בריעף וועלכער איך שווער גיווארט. געלויבט השי"ת קודם דאס איך הער דאס די לעבסט, איך לעב אויך נאך ב"ה. דיין בריעף פערשאפט מיר ליידער קיין גרויסע פרייד דאס די מיסט נעבעך אזוי שווער זיך פלאגען פאר דען ביסעל עסן, און די ביסט נאר הערשט 2 נפשות וואס קען זיין ווייטער.
איך וויל דיך נישט סאקירען ח"ו ווארען וואס האב איך דען צו דיר דערלייגט זייט דיא ביסט פאן מיר אוועק, נאר אבער דאך מיין קינד האסטי אליין דאס שווערע לעבן דיר געזיכט נאך ווען די ביסט אין דער היים געווען, האסטו נאר געוואלט שווערע לעבן, דיא האסט ניכט גיוואלט גלייבען דאס אלעס גייט בהשגחת הבורא, יעצט ביסטי שוין איבער גיצייגט גיווארען.
נאר איך ווינדער נישט אויף דיר ווייל די שלעכטע חברים ברענגען צו אלעם, מען גייט נאך היינט אויך פון אלע זייטן נאר אויף פאלעסטינא, מען מיינט דאס דארט איז איין עיר מקלט פאן בילקע, איז אויך ארויס געגענגען עטליכע בחורים, משולם זאהן, ר' לייביש'ס זאהן, שבע'ס זאהן, אזעלכע יונגע לייט גייען ארויס און טוען דארט כל התועבות. קען ארץ ישראל נישט צו נעמען, נאר פאן דען האבן ווערן ניכט צו שמיסן דאס איך שוין אראפאלען, מה דהוה הוה, לאמיר זיך אום קערן צום ערשטן שויס.
איך האב ערהאלטן פון דיר איין בריעף דאס פאריגע מאל, דעם ווינטער, איך האב דיר געשריבן אנטווארט אויך די קינדערליך האבן ערגעץ פארווארפן די אדרעסע האב איך נישט געקענט אוועק שיקן, דער בריעף שטייט נאך יעצט אויף דאס געשריבענערהייט.
ווי אזוי די לאגע איז ביי אונז קען איך דיר נישט שרייבן, דאס הערט מען אין אויסלאנד נאך בעסער, וואס עס ווירט מיך מאכן ווייסט השי"ת, מען גרייט זיך דא אויך אויף עטוואס מלחמה מען האט זיך יעצט יעדער געמוסט מעלדן ביז 70 יאר און אפי' ווייבער ביז 50 יאר און דא זענען מיינע אלע קינדער בעלי מלחמות וואס עס וועט מיך מאכן ווייסט השי"ת.
קודם לע"ע איז דארך געגאנגען שטיל נאר מיר האבן זייער א שווערן ווינטער איבער געלעבט וואס איז געווען זייער גרויסע קעלטן אין צו דעם אלעם טייערקייט, מיר האבן באקומען די נייער שרים איז מיט זיי מיט געקומען דאס יקרות און די פרנסה איז ליידער זייער שוואך, איך האב אפי' דעם ווינטער ב"ה יא פארדינט נאר עס איז נישט מספיק.
מיר זענען ב"ה אנגעבינדן פאן די מענטשן אין שטוב [...].

תרגום:
בעזהשי"ת יום ב' ערב פסח פה בילקע יע"א
בני האהוב יואל נ"י, זה עתה באתי מהמקוה באו אלי הילדים עם הבשורה ששלחת לי מכתב שעליו חיכיתי מאד. קודם כל, תודה להשי"ת שאני שומע שעוד הנך חי, גם אני עדיין הנני בחיים ב"ה.
מכתבך, לדאבוני, אינו מספק לי הרבה שמחה, בשמעי שאתה נצרך לעבוד כה קשה בכדי להשיג מעט מזון, וזאת על אף שהנכם רק שתי נפשות, ומה יהיה הסוף.
איני מתכוין בזה לצערך ח"ו, שהרי כל כך אבדתי מעת שעזבת אותי, בני, את כל זה, את חיי הצער בחרת מעת שעדיין היית בבית, מעולם רק רצית את החיים הקשים האלה, לא רצית להאמין שהכל הולך בהשגחת הבורא, עכשיו כבר אתה מכיר בזה.
אין זה פלא בעיני, כי הכל נובע מהתחברות עם חברים הרעים, עד היום נוסעים צעירים מכל המקומות לפלסטינה, חושבים ששם הוא עיר מקלט מבילקע, זה עתה יצאו לשם עוד בחורים: בנו של משולם, בנו של ר' לייביש ובנו של שבע, הצעירים הולכים מפה ועושים שם את כל התועבות, וזאת אין ארץ ישראל סובלת. מכל מקום אל תחשוב עכשיו שהכל נאבד, מאי דהוה הוה, נשוב אל החיק הראשון.
קבלתי ממך מכתב אחד בפעם האחרונה, בחורף שעבר; כתבתי לך תשובה, אך הילדים זרקו את הכתובת ולכן לא היה בידי לשלחה, המכתב עדיין נמצא בידי כפי שנכתב.
את המצב פה אי אפשר לי לתאר, את זה שומעים מחוץ לארצינו יותר טוב ממה שאנחנו שומעים, השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף, עכשיו מתכוננים למלחמה, כל הגברים עד גיל שבעים ואף הנשים עד גיל חמישים הוצרכו להירשם לצבא, ועכשיו כל צאצאי יהיו בעלי מלחמות, רק השי"ת יודע מה יהיה פה לבסוף.
לעת עתה עבר הכל בהשקט, היה לנו חורף קשה מאד, קור גדול ועל כל זה היוקר, עם השרים חדשים שעלו עלינו בא גם היוקר, והפרנסה לדאבונינו קשה למדי, ואפילו שבחורף שעבר נשכרתי למעט, אבל כל זה לא היה מספיק לנו. 
אנחנו ב"ה בקשר עם האנשים מהבית [...]
להלן קטע נוסף, שיתכן והוא המשכו של מכתב זה:
דיין שוועסטער ברכה זאל לעבן האט 8 קינדערליך, און דאס 9טע קומט נאך היינט מארגן אי"ה, און דוד זאל לעבן איז אויך אין דער היים לע"ע, ווייסט השי"ת ווי לאנג מען וועט זיי ח"ו איין רופן. מיר האלטן היינט אזוי ווי עס שטייט אין די תוכחה והיו חייך תלואים לך מנגד מען ווייסט נישט ווי לאנג מען וועט לאזן מנוחה, קודם געבן מיר אב א שבח צו השי"ת וואס האט געהאלפן ביז אהער און מיר בעטן אים ער זאל אונז ווייטער אויך ח"ו נישט פארלאזן און זאל האלטן איבער אונז זיין רעכטע האנט.
נעבעך נעבעך, שווערע טויזנטער אידן זענען נעבעך צו גרונד געגאנגען, גאנצע מדינות ווי דייטשען לאנד, פוילן עסטרייך טשעכיי און סלאוואקיי. דא אין דער ווינקל איז נאך ב"ה דורך געגאנגען מיט חסד, אויך האט מען נעבעך צוגענומען די אידישע פרנסות, ווירטצהייזער טראפיקען און [?] פון די געוועלבער, און פארביטן די שחיטה. אין אלט אונגארן שחט מען נאך עטוואס און נאך נאך פארשידענע יודען פראגעס. אויך אידישע פעלדער האבן זיי אויך אין אויג געווארפן, הפר עצת אויבינו, יעצט האט אויך די [?] איז שוין שווער עטוואס צו פארדינען. השי"ת זאל זיך מרחם זיין.
פישל זאל לעבן האט ב"ה דעם ווינטער ביז יעצט שיין פארדינט, ווייטער ווייסט השי"ת וועס אזוי עס וועט זיין, און ער איז ב"ה א גרויסע געברויכער ער האט ב"ה 9 קינדערליך. ישראל האט ב"ה אויך פארדינט כמעשה, ער האט אויך געשיקט עטליכע מאל פער 30 פענגא, און פאר חוה אסתר אויך פער 30 קרונע. השי"ת זאל עס עם ממלא זיין בכפלי כפלים.
דוד פארדיענט אמאל צוביסליך מיט דער פערד, אזוי פיל פאר זיך אויף עטוואס מלבושים, ער איז ב"ה אויס געקליידט, פריידא העלפט צו פאר ברכה'ן ארדענונג צו האלטן אין דערהיים, די איבריגע משפחה לעבן נעבעך אויך שווער.
דער פעטער אברהם שמחה איז שוין נישט מער אויף דעם עולם, די מומע רבקה איז שוין נעבעך אן אלמנה, איך קען נישט אלעס ארויסשרייבן פון יעדן עקסטער, נאר אזוי פיעל קען איך דיר שרייבן דאס מיר זעהן יעדן טאג די נסים פון השי"ת וואס ער טוט מיט אונז און דאס וויל נישט זעהן און גלייבט דאס אלעס [...]

תרגום:
אחותך ברכה שתחיה יש לה 8 ילדים והתשיעי אי"ה בקרוב, דוד שיחיה גם הוא בבית לעת עתה, השי"ת יודע מתי ייקרא לצבא ח"ו. אנחנו נמצאים היום במצב של התוכחה - "והיו חייך תלואים לך מנגד", אין אנו יודעים מתי תהיה לנו מנוחה, כעת אנחנו מביעים שבח להשי"ת על מה שעזר לנו עד היום, ומבקשים ממנו הלאה שלא יטוש אותנו, ויפרוס עלינו את זרוע ימינו.
וויי וויי, אלפי ישראל הלכו כבר שולל, מדינות שלימות כמו גרמניה, פולין, אוסטריה, צ'כיה וסלובקיה, כאן בפינה שלנו עדיין המצב ב"ה בחסד, גם פה לקחו הפרנסות מישראל, בתי מרזח וחנויות סגרו ואסרו השחיטה. רק ב"הונגריה-ישן" שוחטים עדיין משהו, וכן יש עוד ועוד צרות ליהודים. גם על שדות ישראל נתנו עיניהם, הפר עצת אויבינו, מאד קשה להרויח כהיום, השי"ת ירחם עלינו.
פישל שיחיה הרויח ב"ה בחורף באופן נאה, השי"ת יודע מה יהיה הלאה, והוא ב"ה נצרך להרבה מאחר ויש לו ב"ה תשעה צאצאים, גם ישראל הרויח כמעשה[?], שלח לנו איזה פעמים 30 פענגא (שם מטבע) וגם לחוה אסתר שלח 30 כתרים, השי"ת ימלא לו בכפלי כפלים. דוד מרויח מפעם לפעם עם הסוס, מספיק להלביש את עצמו, פרידא עוזרת את ברכה בארגון הבית, וגם שאר בני המשפחה חיים בקושי.
הדוד אברהם שמחה כבר אינו בחיים, והדודה רבקה נשארה אלמנה. קשה לי לכתוב בפרטיות מכל אחד, את זה אני יכול לכתוב, בכל יום רואים אנו נסים שהשי"ת עושה אתנו, ומי שאינו רוצה לראות ומאמין את כל[...]

19.4.2016

חרוזים לסימני הסדר בהגדות עתיקות

במהדורות רבות של הגדות עתיקות, מופיעים חרוזים ביידיש בצמוד לסימני "קדש ורחץ". בדרך כלל הופיעו הסימנים והחרוזים ביידיש יחד עם איורים קטנים בתוך מסגרות. מבנה זה מופיע בדפוסים המאה ה-16 וה-17 ובמאה ה-18 הועתק לכתבי-היד המאויירים (כמו שהועתקו איורי הגדת אמשטרדם אל כתבי-היד). המעניין הוא שלחרוזים אלו וורסיות שונות, בחלוף השנים נשתבשו חלקם ובהמשך אף נעלמו לגמרי, עם היעלמות היידיש מן ההגדות. מקוצר הזמן בחרתי כעת רק להצביע על התופעה, ואביא כאן שתי דוגמאות. העתקתי להלן רק את שני החרוזים הראשונים (קדש ורחץ) בכל דוגמה. ניתן לשים לב שלמרות שמסגרת החרוז דומה, המבנה הפנימי משתנה לעתים. כאמור, חרוזים אלו מופיעים בעשרות מהדורות מתקופות שונות.


דוגמה ראשונה, מתוך הגדת ונציה שפ"ט:
קדש - פויר אלן זאכן / זולשטו קידוש מאכן
ורחץ - אונ'טו ניט ור געשן / תיכף דר טך דייני הענד צו וועשן

דוגמה שניה מהגדה של פסח - בכתב-יד משנת תקי"א (1751), מאת הסופר אהרן בן בנימין זאב הרלינגן מווינה, מספריית JTS  בניו יורק:
קדש - פאר אלי' זאכין / זאל מן זא מן אן י"ט פסח - אויג די שול קומט מיט כוונה קידוש מכין
ורחץ - נאך דעם אויך ניכט צו פר געשן / דיא הענד אהני ברכה ענ"י צו וועשן


המעניין הוא שבכמה הגדות מן המאה ה-18 (בדפוס ובכת"י) מופיעים חרוזים דומים גם בעברית. אני משער שהם נעשו בעקבות החרוזים ביידיש.
אביא דוגמה מתוך הגדה שנדפסה ב-מץ (Metz) בשנת תקכ"ה (1765):

מי שישים לב, יוכל לגלות חרוזים אלו, או שאריות שלהם, שמופיעים עדיין בהגדות הנדפסות בימינו, בדרך כלל בצורה לא עקבית (דהיינו שאין חרוזים בכל הסימנים), ולעתים בשיבוש שהעלים את החרוז.

17.4.2016

באמשטרדם?

מנהגם של מדפיסים בדורות קודמים להשביח את מקחם בכך שהבליטו בשער הספר את המילה "אמשטרדם", על אף שבית הדפוס היה ממוקם בעיר אחרת. הסיבה לכך היתה עניין של מיתוג. העיר אמסטרדם היתה מעצמה כלכלית וטכנולוגית, ובתי הדפוס שבה נודעו באיכותם ושכלולם.
זו תופעה נפוצה ומוכרת אצל העוסקים בספרים עבריים. למעשה, תופעה זו מופיעה לא רק בנוגע לעיר אמסטרדם, אלא גם לגבי ערים אחרות, כמו ירושלים, סלאוויטא, ועוד.
המדפיסים נקטו בשיטות שונות להצניע את העובדה שהספר לא ממש נדפס באמשטרדם, אך בלי לשקר ממש. אחת השיטות היתה לכתוב שהספר נדפס "באותיות אמשטרדם", להבליט את המילה 'אמשטרדם' ולהשאיר את המילה 'באותיות' בקטן. שיטה מפורסמת אחרת היתה לכתוב "כמו שנדפס באמשטרדם", וגם כאן הושארו המילים "כמו שנדפס" בקטן. במקרים רבים נכתבו המילים "כמו שנדפס" בראשי תיבות: "כש"נ" או "כ"ש", ובדרך כלל בגודל זעיר שקל לפספס.
להלן דוגמה לספר שנדפס בשתי גרסאות של שער, ובשתי שיטות הסוואה.
ספר ברכת יעקב, חידושים על חושן משפט, מאת רבי יעקב ב"ר ברוך אב"ד טוטשין. הספר נדפס בלבוב (למברג) בשנת תקמ"ד (1784). 
במרכז השער נכתב "נדפס פה ק"ק לבוב הבירה", אך בתחתיתו נדפסה המילה "באמשטרדם" בענק. אם נקרא כמה מילים לפני מילה זו , נראה שפורמלית אין כאן שקר: "בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, נכד של הר"ר אורי וייביש שהיה מקודם בעל מדפיס ב-אמשטרדם". 




כשנתיים לאחר מכן, בשנת תקמ"ו (1786) בהדפסה נוספת של הספר, מופיע שער דומה אך עם מספר שינויים, ביניהם שינוי בתעלול אמשטרדם: 
"בדפוס ה"ה התורני מוהר"ר חיים דוד במוהר"ר אהרן הלוי ז"ל, באותיות אמשטרדם".



והנה דוגמאות נוספות:
כרתי ופלתי - זולקווא תקנ"ט - "באותיות אמשטרדם"
גינת ורדים - פרנקפורט דאודר תקכ"ז - "באותיות אמשטרדם"
באר רחובות - פיורדא תקכ"ב - "כאמשטרדם"
המבקש - האג תקל"ט - "האג הבירה סמוך לק"ק אמשטרדם"
פאר הלכה - זולקווא תצ"ח - "נדפס פה ק"ק זאלקוויא.... בדפוס... האחים... נכדי[!] של הר"ר אורי פייבש סג"ל  זצ"ל מאמשטרדם..."

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...