למען לא ימוש הספר מאשר לו

כתבתי בעבר שאני אוסף מליצות ברישומי בעלים, בתקווה להוציאם פעם בצורה מסודרת. בינתיים אעלה כאן ארבעה רישומים, שהמשותף להם הוא שימוש מליצי בפסוקים:

1.

על ספר 'עמק ברכה', לאביו של השל"ה, שנדפס בקראקא, בשנת שנ"ז (1597), חתם הבעלים:

"חתום תורה בלמודי הק' ישראל ---".

המקור הוא לשון הפסוק בישעיהו (ח, טז): "צוֹר תְּעוּדָה חֲתוֹם תּוֹרָה בְּלִמֻּדָי".

2. 

על ספר שבות יעקב, חלק שני, שנדפס באופנבך, בשנת תע"ט (1719).

הרישום קטוע בחלקו השמאלי, הנה מה שפענחתי בינתיים:

"והיה אמונת עט"י חותם תעודה, ודבר בעט"ו מה טוב, לכן גם אני באתי --- ומעיד ששייך ל-- געציל שפיץ סג"ל מפרעשבורג, ולראי'[ה] בעה"ח [באתי על החתום] אע"פ שאדם קרוב לעצמו -- מלהעיד, אבל לעדות ---".

כאן נעשה שימוש בשלושה פסוקים: 

האחד, מישעיה (לג, ו) "וְהָיָה אֱמוּנַת עִתֶּיךָ חֹסֶן יְשׁוּעֹת חָכְמַת וָדָעַת", כשהכותב משנה לשם המליצה מ"עת" (זמן) ל"עט" (שחותמת את השם).

השני, הפסוק הנזכר "צור תעודה חתום תורה בלימודי".

והשלישי, בהמשך הרישום, על פי הפסוק במשלי (טו, כג): "וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב", וגם כאן נעשה שינוי מליצי מ"עת" ל"עט".

3. 

בספר אחד (שאיני זוכר כרגע מהו), מצאתי את הרישום הבא:

למען לא ימוש הספר מאשר לו, באתי להחתים שם בעליו עליו, ששייך לרב ה-- והגדול החריף ובקי רכב"ה לה"ו אברהם יצחק ווינבערגער אב"ד ור"מ דק"ק וו"ק יע"א,
אני תלמידו השואב מים מבאר תורתו הקדושה, צבי ליכטמאן מ---

השימוש כאן הוא בפסוק הידוע (יהושע א, ח): "לֹא-יָמוּשׁ סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֶּה מִפִּיךָ".

(רבי אברהם יצחק וויינברגר, נפטר תרמ"ה, היה רב העיר קליינווארדיין [קוו"ד] שבהונגריה)

4.
בספר "אפי רברבי" - שולחן ערוך עם מפרשים, שנדפס בפיורדא בשנת תקכ"א (1761), ונמכר בעבר בקדם בית מכירות, בכריכה האחורית של הספר, נמצא הרישום הבא:

"אם לא יגיד ונשא עונו, ע"כ [על כן] באתי להגיד שהספר שייך להרבני... כש"ת מה"ו שמשון סטופווע נ"י, אני הכותב הק'[טן] משה ליב דוייטש מפ"ב [מפרשבורג]".

כאן נעשה שימוש בפסוק מספר ויקרא (ה, א): "אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲו‍ֹנוֹ".

 (רבי שמשון סטופאווי היה דיין בעיר סעמניץ בסביבות השנים תקצ"ב-תר"ו).

מי היו הבחורים "המשוחררים"?

המהדורה הראשונה של הספר 'כרתי ופלתי', מאת רבי יהונתן אייבשיץ, נדפסה באלטונה בשנת תקכ"ג (1763). לפניי מונח עותק שהגיע לבית המכירות 'קדם'. בדפי הכריכה רישומים ושרבוטים רבים, חתימות ו"נסיונות קולמוס".
ביניהם "הקדשה עצמית" של הבעלים:

"אמת ניתן לכתוב שקבלתי ס'[פר] הנחמד הלז לדור[ו]ן דרשה מקופת המשוחררים בעיר פיורדא יע"א היום יום ה' ד' --? תק"מ פה שאטלאנד, הק'[טן] מרדכי סגל מליסא".

ורישום נוסף:

"כלי חמדה ניתן לידי"נ [=לידיד נפשנו] אהובת מחברתנו ה"ה [=הלא הוא] הבח'[ור] החתן הנחמוד[!] המופלא ומשכיל ח"ו וי"א כש"ת כ"ה מרדכי ליסא סג"ל, מקופת המשוחררים לדורון דרשה שיהי לו זכרוננו בזה לטובה כמו שיהי'[ה] זכרונו בינינו המשוחררים, אני הכותב והחותם בפקודת כולם, הק'[טן] זעקלי בלאא"ו [בן לאבי אדוני ומורי] כ"ה פייבלמן[?]

מן הרישומים עולה כי בעלי הספר, מרדכי סג"ל מליסא, שלמד בעיר פיורדא (פירט, גרמניה), קיבל את הספר כמתנה ליום חתונתו מחבורה בשם "המשוחררים", שאליה השתייך.
מי הם "המשוחררים"?
ובכן, הרב בנימין שלמה המבורגר הפנה אותי להערת שוליים בספרו "הישיבה הרמה בפיורדא", כרך שלישי, עמ' 207, שבה אסף את המקורות בעניין:

בקובץ 'כרם שלמה' (כרך טז, קונטרס ה, עמ' מד) מובא "כתב סמיכה" מאת רבי פנחס הלוי הורביץ בעל "ההפלאה", וכך כותב על התלמיד, שלמד אצלו בפרנקפורט דמיין:
"...הבחור המשוחרר, המופלא המושלם, זית רענן, כ' שמואל בן התורני כ"ה יונה מק"ק פראג, אשר היה אתנו זמן זמנים טובא בישיבתנו הרמה...".

לחובבי הקליגרפיה

להלן תמונות מתוך ספר שמצאתי בפרוייקט הסריקה של "Google ספרים".
מדובר בספר בשפה האיטלקית שנדפס ברומא בשנת 1548, מאת מחבר בשם M. Giouanbattista Palatino, והוא עוסק באמנות הכתיבה ואותיות האלף-בית בשפות שונות, בהן גם עברית:

והנה קישור לספר דומה נוסף.