"אני ביער הלכתי" - פרק ב'

בעבר כתבתי כאן על השיר "אני ביער הלכתי" וגרסאותיו השונות.
היום מצאתי גרסה נוספת, בכתב-יד מן המאה ה-19 שנכתב באזור תורכיה או מדינות הבלקן. בעמוד הימני נכתב השיר בעברית, ובעמוד מולו - תרגום השיר ללאדינו.

אך אני ביער הלכתי / וקול עורב שמעתי / שמרקד ומשחק ואומר / קרא קרא קרא - ובשם יי אקרא

אך אני בנהר הלכתי / וקול אווז שמעתי / שמרקד ומשחק ואומר / פאת פאת פאת - בקום אלהים למשפט

אך אני בכפר הלכתי / וקול אחד דרור שמעתי / שמרקד ומשחק ואומר / קו קו קו - תפלה לחבקוק

אך אני בבית אחד הלכתי / וקול אחד חתול שמעתי / שצועק ואומר / נייאו נייאו נייאו - איה אלוהי אליהו

אך אני באוצר אחד הלכתי / וקול אחד עכבר שמעתי / שצועק ואומר / צי צי צי - תהלת יי המוציא

אך אני במטבחיים הלכתי / וקול אחד כלב שמעתי / ואומר הב הב הב - לעלוקה שתי בנות הב הב

בנוסף, מצאתי לפני כמה שבועות אזכור של השיר בספר 'הן קול חדש', שנדפס באמשטרדם תע"ב (1712). הספר מכיל שירים רבים מאת המקובל הנודע רבי משה זַ‏כּ‏וּ‏ת (הרמ"ז). בראש אחד השירים (דף ו/2) נכתב כי יש לשיר אותו ב"לחן אני ביער הלכתי".

רישום מעניין על ספר 'טהרת ישראל' מאת ה"חפץ חיים"

אצל אחד מחברי מונח עותק של הספר 'טהרת ישראל' שחיבר רבי ישראל מאיר מראדין בעל "חפץ חיים" (נדפס בפיעטרקוב תרס"ד). הספר הגיע מבית סבתו - משפחת מצגר בעיר לייפציג שבגרמניה.
בדף המגן שלפני השער ישנו רישום מעניין, בכתב ידו של רבי דוד פלדמן, רב בלייפציג (ואחרי השואה רב במנצ'סטר, אנגליה), מחבר "עיר דוד" (על "קיצור שולחן ערוך"; לייפציג-ניו יורק, תרפ"ד) וספר "שמושה של תורה" (לונדון-ניו יורק, תשי"א). בשנים האחרונות נדפס ספר נוסף מתורותיו בשם "לב דוד" (לונדון, תש"ס).
מן הרישום עולה כי הרב פלדמן קנה מספר עותקים מספרו הנזכר של החפץ חיים, ומכר אותם במחיר הקרן - לזיכוי הרבים.

פעולת צדיק הגאון המחבר, וספריו הקדושים שחיבר, כבר נודעו בשער בת רבים, ולמען זכות את הרבים להקשיב מוסר אחריו, היוצאים מלב קדוש וטהור, קניתי הרבה עקצעמפ' [אקסמפלרים = עותקים] לחלקם ביעקב; וסהדי בשחק כי אין כונתי להבנות מהם, כי מחירו הלא מצער היא (75 פפעניג)*. אמנם מה שהעירני לזה, בראותי כי בחוקי המאדע [=המוֹדָה] ומשפטי הלוקסוס מדקדקין בכל פרטי'[הם], וחיישי אפי' למיעוטא דמיעוטא, ובנוגע למשפטי התורה והלכותי'[ה], בעניני כשרות וטהרה אשר הן הם יסודי הדת ואשיותי'[ה], סומכין עצמן על "רוב" הבא מכח "ריב" וחזקה הבא מכל עקא, ואין איש שם על לבו פן יותפס ח"ו ברשת העון אשר גרם לנפשו במיעוט השתדלותו בעניני מקוה ותלמוד תורה... בערך יגיעותיו בהבלי העולם. ע"כ מצאתי א"ע [את עצמי] כמחויב בדבר להפיץ ספרי הגה"צ המחבר בתוך עמנו לזכותם ולהחיותם, לעוררם מתרדמת הזמן, ולפקוח עיני עורים שלא יכשלו ח"ו בעון איסור כרת. ואף אם יפעל פעולת צדיק הג'[און] המחבר ודבריו יכו שורש בלב אחד מאתנו די לי! והשם יפתח את אוצרו הטוב וישפיע מטובו לנדיבי עמנו למען יעצרו כח להתנדב ולהאציל זהב מכיסם לתקן מקוה טהרה כדת וכדין בלי שום חשש ופקפוק וליסד תלמוד תורה להשריש בלב צעירי צאן קדשים תורה ויראת שמים, ובזכות זה נזכה לגאולה שלמה בב"א [במהרה בימינו אמן]. הכ"ד [כה דברי] עבד לעובדי ה', דוד פעלדמאן רב ומורה דח'[ברת] "מחזיקי הדת" פה לייפציג יע"א. 

פרייז [מחיר] 75 פ"פ [פפעניג].

* "פפעניג" (Pfennig) היא יחידת מטבע גרמנית. המארק הגרמני חולק ל-100 פפניג.

החפץ חיים מגיע ל'כנסיה הגדולה' הראשונה של אגודת ישראל - מתוך הסרטון שנחשף לאחרונה

ציור של זלדה

בארכיון הסופר א. ב. יפה, שהגיע לקדם בית מכירות, נמצא צילום (בשחור-לבן) מציור והקדשה שהכינה המשוררת זלדה, לסופר והמשורר ש. שלום, לרגל מלאות לו 75 שנה. הנה הוא לפניכם:

פורים ראשון בירושלים בעיניו של חייל בריטי - גלויה הומוריסטית מחג הפורים 1918

להלן גלויה הומוריסטית מעניינת ונדירה שגילה היום חברי שי מנדלוביץ בתוך אוסף גלויות שהגיע ל'קדם בית מכירות'.

בגלויה נראה יהודי מן "היישוב הישן" (תימני? עם עניבה!) ולצדו חייל בריטי. החייל אוחז בידו "אוזן המן".
הכיתוב "מָן-הוּא?" מבוסס כמובן על פליאתם של בני ישראל במדבר על ה"מן" שירד מן השמים: "וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא" (שמות טז, טו), ודומה לה כנראה פליאתו של החייל הבריטי אשר נתקל לראשונה בחייו בעוגיה המוזרה בעלת שלוש הפאות. כמו כן, "מן הוא" מתכתב גם עם השם "אוזן המן". 

בגב הגלויה נכתב: "אזני-המן - ירושלם פורים א'תתמ"ח".

השנה (1848) היא לפי הספירה לחורבן הבית (מניין שחודש ביוזמתו של אליעזר בן יהודה), והיא עולה לשנת 1918. 

שלטון המנדט הבריטי בארץ ישראל החל בקיץ 1917, הוי אומר שפורים 1918 היה חג הפורים הראשון שראו חיילי הצבא הבריטי בארצנו. 

(טרם הצלחנו לזהות את ההוצאה ו/או האמן שעיצב את הגלויה).