20.7.2014

רישום בעלות מעניין על כתב-יד תימני, המאה ה-19

בכתב-יד מתימן, המכיל העתקה של הספרים הקבליים 'תולעת יעקב' לרבי מאיר אבן גבאי ו'שערי אורה' לרבי יוסף ג'יקטיליה (יוצג במכירה הקרובה של קדם), מצאתי רישומי בעלות מעניינים.

הבעלים, "יחיא ן' [בן] יוסף אלעראקי", קנה את כתב-היד בשנת תר"ב (1842) וכתב כך:
זכה וקנה זה החפץ הנקרא תולעת יעקב עם שערי אורה יחיא ן' יוסף אלעראקי יצ"ו בתמ'ן [במחיר] מבלג'ה [סך] ג' קרוש [שם מטבע] ז'תמן [?], השם בר"ה [ברחמיו הרבים] יזכה אותי להגות בו אני וזרעי וזרע זרעי עד סוף כל הדורות ויקוים עלי לא ימושו מפיך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם אכי"ר [אמן כן יהי רצון], יום ד' כ"ב לחודש תשרי שנת ב'קנ"א [לשטרות = תר"ב ליצירה, 1842].
חמש שנים לאחר מכן, יצא כתב-היד מתחת ידו, אינני יודע אם נגנב או נאבד. הדבר ציער אותו מאד, אך לאחר מספר שנים חזר אליו כתב-היד, לא לפני שפדה אותו בממון מידי שוביו, וכפי שמספר ברשימה ארוכה שכתב על גבי כתב-היד בשנת תרי"ז (1857):
אחר ה' [חמש] שנים מיום קנותי זה הספר הנזכר לעיל גברו חטאי ועונותי ויצא זה הספר מידי וכשגָלָה מידי הייתי כסומה בלא עינים, וכגידם בלא ידים, עד שהייתי בוכה ופורש כפיים, וצועק ומתפלל לאבי שבשמים, עד שחנני והשיב לי קדומת יומים, ופדיתיו בסך ממון כפלים, וכל זה מאהבת לבי לאדון שמים, אני הקל והצעיר עפר רגלי יודעי דת יומיםאני אשבח לקוני ב"ה [ברוך הוא] שנתן בי נשמה קדושה להבין באיזה סוד ופלא בתורת אל הקדושה והטהורה אשר נתנה לכל מבין בחכמה יזכיני להלך בדרכו הישרה ולעסוק בתורתו גם בחכמה ויציליני משגיאות ומרוח גבוהה, ויצילני אני וזרעי וז"ז [וזרע זרעי] עסכ"ל [עד סוף כל (הדורות)?] כל ימי היותינו על האדמה, מן הצפוני אשר נברא, להטעות לכל בני אדם וחוה, ויזכור לנו זכות אבותינו הרמוזים במרכבה הקדושה, ואני אשאל קוני יזכיני בבנים בעלי מקרא ומשנה, והגהות ותלמוד וגם סודות וחכמה, ובעת נסיעתי יביאוני לגן עדנה, ואני הקל והצעיר ע"ר [עפר רגלי] החכמים יחיא ן' כמ"ו [כבוד מורי ורבי] אבי יוסף ן' סלימאן אלעראקי יצ"ו ופדיתיו בכ'מסה [בחמשה] קרוש חג'ר [שם מטבע] מהוני ומיגיע כפי יום ה' י"ב לחודש סיון שנת ב'קס"ח  לשטרי [=תרי"ז 1857] והכל קיים...

16.7.2014

"ואם אין אתה יודע - תאמר שהם פרעושים" - רישום בעלות משנת 1721

בעותק שהגיע ל'קדם' של הספר הקבלי 'באר מים חיים - מקור חיים', מאת ר' חיים עובדיה, שנדפס בשאלוניקי, בשנת ש"ו (1546), מצאתי רישום בעלות ארוך במיוחד:

ליי' הארץ ומלואה וגו', נחלתי עדותיך לעולם וגו', לא ימוש ספר התורה מפיך וגו', והיתה עמו וקרא וגו' 
לעולם צריך אדם לכתוב שמו על ספרו הוא חכם חרשים / שמא יבואו המעוררים הבושים / שחורים ככושים / חרשים וחשים / השוכבים בחיק אמם בלא כתובה וקדושים / ואם אין אתה יודע תאמר שהם פרעושים /  זה הספר המקובל האלהי הוא של אנשים / לכן שמי אל ספרי ארשום, כואגה דוד ס"ט בכמה"ר הח' א"א בנימין זצוק"ל / זרעו של מי שמשתמש במקדשים / אהרן הכהן שמשא דמטרוניתא דהוא קודש קדשים / שקניתי במקנת כספי בסך ארבעה עשר דינארי וחמשים / ויאמרו שלנו הוא הספרים הנגשים / ויכחישו את האנשים הדורשים / יומם ולילה יושבים בבית יי' דורשים פירושים / ועוד שמא יבואו אנשים טפשים / יגנבו הספר שדבריו ישישים / לכן אכתוב להם דברי כבושים / אולי שלא ישמעו לקול מלחשים / אם יקבלו דברי לוחשים / אני גוזר ומארר להם בגזרת הנחשים / כדי שלא יערערו ולא יגנבו ספר מורשים / שלא יהיו בעון זה נענשים / ולא יפקדו בכלל עונשים / אם לא יגנבו יהיו כל ימיהם מכל חטא פרושים / אם לא יערערו מכל צרה וצוקה יהיו חפשים / ויתברכו בקהל קדושים / ולא יהיו נעים ומטולטלים כעניי'[ם] ורשים / יפרו וירבו גזעם ושרשים / הוא יחדש ימינו כירח בחדשים / שיזכרוני לטוב להיות שפתותי דובבות בקבר שלא יש לי בן - הספרים הקטנים הן נכדים ונינים / נקראים כבנים / לזכות אותי במחיצת הצדיקים / מה רב טובך וגו' ויברך דוד
הבעלים, "כואגה [חוואג'ה = אדון/מר] דוד ס"ט בכמה"ר [בן כבוד מורי הרב] הח'[כם] א"א [אדוני אבי] בנימין זצוק"ל", חתם במספר מקומות נוספים בספר. באחת החתימות מופיע פרט השנה תפ"א (1721). לפי צורת הכתב אני מעריך שמוצאו מאזור איראן.

5.7.2014

נסיון הקולמוס עם אנטונינוס

בעבר הבאתי כאן כמה נוסחאות של "נסיונות קולמוס". ביניהן גם כמה ואריאציות של "אנסה הקולמוס / אם ילך בנימוס".
הנה נסיון קולמוס שמצאתי השבוע במסכת מגילה שנדפסה בונציה בשנת רפ"א (1521) בדפוס דניאל בומברג:

לנסות הקולמוס אם ילך בנימוס
למחר אשתה בכוס אני והמלך אנטונינוס
ורבינו הקדוש

"רבינו הקדוש" הוא רבי יהודה הנשיא - עורך המשנה, שהיה חברו של הקיסר הרומי אנטונינוס, ועל כן נספח כאן כינויו לחרוזי נסיון הקולמוס.

--
והנה שני נוסחים נוספים של "נסיון קולמוס":

האחד,
"אמרתי אחכמה והנה קמה אלומתי"
[מצאתי במספר מקומות, לדוגמה כאן]



נוסח שני (ראו דוגמה כאן):
"אומר אני מעשי למלך לשוני עט סופר מהיר" (פסוק בתהלים מה, ב).



2.7.2014

מנחה בלולה - ורונה, 1594 - פכים קטנים

ר' אברהם מנחם בן יעקב הכהן רפא מפורטו [רפאפורט] (ר"פ-שנ"ז 1520-1596), שהיה רב בקרמונה ואחר כך בוורונה, הדפיס בסוף ימיו, בדפוס שבעירו, את חיבורו "מנחה בלולה" - ביאורים על התורה לפי סדר הפרשיות.
במרכזו של שער הספר נכתב: "ותהי ראשית מלאכתו היום יום שני חמשה ימים לחדש אייר שנת שמח"ו את ירושלים...", דהיינו בשנת שנ"ד (1594) - גימטריה של 'שמחו'.
אבל בתחתית השער יש פרט שנה אחר: "בשנת לאדונינו הדוכוס פשקוואל ציגונייה ירום הודו ויתנשא, אמן".
לא ברור לי האם המילה "בשנת" היא טעות, או ששכחו לסמן את האותיות שאותן יש לחשב בגימטריה.

מה שמפליא יותר הוא שבסוף הספר מופיע פרט שנה מוקדם יותר - שמ"ב (1582):

למען האמת, ההערה האחרונה איננה "קושיה" כל כך, שכן תאריך זה מתייחס לזמן סיום כתיבת החיבור בפועל, ולא לזמן ההדפסה.

קוריוז נוסף בספר זה הוא התנצלות המגיה בסוף הספר.
כידוע, היה מנהגם של המדפיסים והמגיהים בשנים קדמוניות להקדיש מקום בספר ל"התנצלות" על הטעויות שעלולות לפקוד את הספר. בדרך כלל, הם מאשימים במחדל את מסדרי האותיות, שהיו פעמים רבות ילדים או נשים, ולעתים אפילו גויים, כדוגמת הספר שלפנינו, וכפי שנכתב ב"התנצלות" שבסופו:
"להיות האומנים האלו ערלים וחדשים במלאכת הדפוס העברית, לא יכולנו להמלט לבל יצא מעוות מתחת ידיהם ולא מידינו היתה זאת...".

בכל אופן, הפעם נפלה טעות אפילו בהתנצלות המגיה, או - במקרה שלנו - "המגיעה":

טעות זו מופיעה בכמה  טפסים שראיתי, בין  היתר בטופס הזה באתר HebrewBooks.

ואולם, כפי הנראה, הטעות נתגלתה כבר במהלך ההדפסה, ועל כן ישנם טפסים שבהם תוקנה הטעות, כמו הטופס הזה באתר HebrewBooks:

אגב, לא ברור לי מה משמעות המילה "ליא" שנמצאת מעל הכותרת "אמר המגיה".

נחתום את הרשימה בסמלה של משפחת רפפורט (שהמחבר נמנה עליה) החותם את הספר (בדף רז/2):
(ראה: ספר העורבים ובני היונה, שלשלת היוחסין של משפחת רפפורט, מאת אליקים כרמולי).

Related Posts Plugin for WordPress, Blogger...