איורי רבנים ודיוקן משה מונטיפיורי - מודבקים על ספרו של רב ליטאי שגלה לאמריקה

היום גיליתי איור לא-מוכר (לי לפחות) של הגאון הנודע ר' חיים ברלין - בנו של הנצי"ב מוולוז'ין, רב ואב"ד במוסקבה ובירושלים, הנה הוא לפניכם:

איור זה הודבק בתוך ספר בשם "ברית מלח", על הלכות מליחה מאת רב ליטאי-אמריקאי בשם ר' שבתי רוזנברג, מעבר לשער הספר השני, באחד העותקים שנסרקו באתר HebrewBooks. 

אני משער שהדבר נעשה ע"י ילד או נער, וכפי שניתן לראות בתמונות הבאות, הוא גם "עיטר" את שערי הספר בדיוקנאות השר הנערץ משה מונטיפיורי:

בראש "התנצלות המחבר" (שמופיעה לאחר ההסכמות) מצאתי איור נוסף שהדביק הנער - דיוקנו של הגאון ר' יצחק אלחנן ספקטור:

אותו נער הנציח את שמו ושם משפחתו, ואת כתובת מגוריו, אף זאת באמצעות הדבקת קטעי נייר, בתחתית השער הראשון:

Israel Kauffman 

 227 Ellery St.

Brooklin N.Y.

כאן תוכלו להשוות את העמודים מן התמונות לעיל, עם עמודי עותק "רגיל" של הספר - ללא ה"תוספות" המיוחדות.

ועכשיו כמה מילים על מחבר הספר ר' שבתי רוזנברג. כפי שניתן לקרוא בהסכמות ובהקדמתו, מדובר ברב ליטאי שגלה לאמריקה בשל דוחק הפרנסה. הוא כיהן כרב בברוקלין, אך את ספרו זה שלח להדפסה בווילנא, בשנת תרס"ז (1907) - אז כבר מלאו שש עשרה שנים לפעילותו כרב באמריקה.

בסוף הספר, צירף המחבר שני שירים מפרי עטו, בהם מתאר את דוחקו בליטא, את תקוותו הגדולה שבאמריקה העשירה והמופלאה ימצא מנוחה ונחלה, ואת תוחלתו הנכזבת וחלומו המתנפץ אל סלעי המציאות המרה.

הוספה 13/11:
ידידי המוכשר רוני אליאך, חיפש ומצא את שמו של ישראל קאופמן המדובר, באותה הכתובת, במדריך הטלפונים של ניו יורק משנת 1908. הנה:

לפי זה, הוא לא היה ילד, כפי ששיערתי. אך מאחר וזה עדיין נראה בעיני "מעשה נערות", אולי היה זה הילד שלו שטרח על מלאכת ההדבקה.

וחותם יד כל אדם בו - רישומי בעלות נוספים

מזה זמן אני שוקד על איסוף "רישומי בעלות" מעניינים על ספרים, בתקווה להוציאם לאור בדפוס ביום מן הימים. חלק מהחומרים הובאו ויובאו כאן. במסגרת זו הנה אחד נוסף שמצאתי בספר 'בני יששכר', לבוב תר"כ:

הנה כבר אסרו חז"ל לכתוב על הספר והאריכו באיסור עד שאמרו יד הכותבת על הספר תקצץ, ומי ירהב בנפשו עוד לאמר שלום יהי' לי, לא יחול עלי חיוויא דרבנן, אבל הם אמרו במקום אחר כבדיהו וחשדיהו, ויש אנשים אשר אינם זהירים בנטילת ידים, ע"כ [על כן] מוכרחים לציין שם הקונה על הספר, ולא יאשמו כל החותם פה, כי הם אמרו והם אמרו, ועוד כי חז"ל לא אסרו אלא הכותב על הספר -- [?] ולא על הגליון, הקונה מהונו לכבוד צורו וקונו, להגות בו בגרונו, אשר אנשיל הארוין [?] מטשערנאוויץ

והנה רישום נוסף, עם מליצה על הפסוק שקראנו זה עתה בפרשת בראשית "ואד יעלה מן הארץ" (על ספר ברכת שמואל, לר' שמואל קוידאנובר, בטופס 'אוצר החכמה'):

ועד יעלה מן הארץ שזה הספר שייך להתורני הקצין מהור"ר זאב וואלף בהגאב"ד דק"ק קאליש, ולראי'[ה] חתמתי את שמי היום יום ב' פרשת ויחי תקע"ד [?]

תוספת 21/10:
לגבי רישום הבעלות הראשון, הציע הקורא יעקב מאיר לפענח את השם 'הארוין' - 'הארויץ' (כלומר: הורביץ), ואז אפשר שהוא ישעיה אשר (אנשיל) הארוויץ (מייזלס) מטשרנוויץ, בנו של הרב יצחק שמשון הורוויץ מייזלס (אב"ד טשרנאוויץ ולפני כן זאלקווא), גיסו ושותפו של המדפיס משה יהודה ליב הלוי הארוויץ. שני הגיסים הדפיסו ביחד כארבעים ספרים קטנים במחצית השניה של שנות החמשים של המאה הי"ט, ביניהם כמה ספרי חסידות, ספרי האלשיך הקדוש, סליחות ועוד. 

הסכמות לספר 'מאור עינים' של המגיד מצ'רנוביל

המגיד רבי מנחם נחום מצ'רנוביל, תלמיד הבעש"ט ותלמיד תלמידו - המגיד ממזריטש ומאבות החסידות, נפטר לפי המסורת בי"א חשון תקנ"ח. ספרו המפורסם הוא הספר 'מאור עינים', מספרי החסידות הראשונים המביאים מתורת הבעש"ט ותלמידו המגיד. החסידים מספרים כי רק לאחר שהפצירו בו התלמידים הסכים להדפיס את דברי תורתו, אך בשעת עריכת הספר ציווה רבי מנחם נחום על תלמידיו לשרוף דפים רבים מן הספר, והשאיר רק את הדברים שהיו בבחינת "שכינה מדברת מתוך גרונו".

הספר הוכן להדפסה עוד בחייו של המגיד מצ'רנוביל, בדפוס החדש (והמפורסם לימים) שהוקם אז בסלאוויטא ע"י האדמו"ר רבי משה שפירא (בנו של רבי פנחס מקוריץ), אך נשלם בדפוס רק לאחר פטירתו. בראש הספר באו הסכמות גדולי החסידות באותם ימים: רבי לוי יצחק מברדיטשוב, רבי זושא מאניפולי ורבי יעקב שמשון משפיטובקה (שהיה אז בדרכו לארץ ישראל), והסכמות נוספות. בהקדמה לספר וכן בשתי ההסכמות הראשונות (של רבי יעקב שמשון משפיטובקה ורבי אריה ליב מוואלטשיסק) מוזכר רבי מנחם נחום בברכת המתים (זצ"ל), אך מעניין שבהסכמות רבי לוי יצחק מברדיטשוב ורבי זושא מאניפולי, נראה כי המחבר היה עדיין בחיים בשעה שנכתבו: מלבד זאת שלא נכתב אחר שמו זצ"ל, גם מלשון הדברים נראה שההסכמות נכתבו עוד בחייו.
רבי לוי יצחק מכנה את רבי מנחם נחום "הישיש": "הרב הגדול החסיד המפורסם הישיש איש אלקי מה' מנחם נחום מק"ק טשארנאביל שיפוצו מעיינות חכמתו בחוץ תרונה...", וכך גם רבי זושא: "העיר את לבו הטהור של כבוד הרב החסיד המפורסם... הישיש איש אלקי מהו' מנחם נחום מטשאראנביל...".

אלא ששתי ההסכמות האלה נכתבו באותו יום: כ"ג חשון תקנ"ח. האם יש בכך בכדי לערער על תאריך פטירתו המפורסם של רבי מנחם נחום, או שמא לא ידעו הכותבים שהוא כבר נפטר?

דרך אגב, רבי זושא חותם בתאריך: "א' כ"ג לחודש מרחשון לסדר ולפרט והנה פרח מטה אהרן לפ"ק". ההדגשות במקור והאותיות המודגשות יוצרות בגימטריה את התאריך תקנ"ח, אך לא ברור כאן משהו: מקובל שכשכותבים 'לסדר' מביאים פסוק מן הפרשה של אותו שבוע, וא"כ לא ברור מדוע בחר רבי זושא בפסוק זה שהוא מפרשת קורח, הרי פרשה זו אינה נקראת אף פעם בחודש חשוון?
אמנם, מצאתי שהחסידים טוענים כי רבי זושא חזה כאן ברוח הקודש שבעוד שנים רבות אחד מצאצאיו של בעל 'מאור עינים', הלא הוא האדמו"ר רבי אהרן מבעלז, יתמנה לאדמו"ר באותו תאריך שבה נכתבה ההסכמה, בי"א חשוון (בשנת תרפ"ז 1926), ועל כן רמז את הדברים בפסוק "פרח מטה אהרן".
ובכל זאת, הייתי רוצה לדעת "פשט" בדבר...