בכתב-יד מתימן, המכיל העתקה של הספרים הקבליים 'תולעת יעקב' לרבי מאיר אבן גבאי ו'שערי אורה' לרבי יוסף ג'יקטיליה (יוצג במכירה הקרובה של קדם), מצאתי רישומי בעלות מעניינים.
הבעלים, "יחיא ן' [בן] יוסף אלעראקי", קנה את כתב-היד בשנת תר"ב (1842) וכתב כך:
הבעלים, "יחיא ן' [בן] יוסף אלעראקי", קנה את כתב-היד בשנת תר"ב (1842) וכתב כך:
זכה וקנה זה החפץ הנקרא תולעת יעקב עם שערי אורה יחיא ן' יוסף אלעראקי יצ"ו בתמ'ן [במחיר] מבלג'ה [סך] ג' קרוש [שם מטבע] ז'תמן [?], השם בר"ה [ברחמיו הרבים] יזכה אותי להגות בו אני וזרעי וזרע זרעי עד סוף כל הדורות ויקוים עלי לא ימושו מפיך ומפי זרע זרעך מעתה ועד עולם אכי"ר [אמן כן יהי רצון], יום ד' כ"ב לחודש תשרי שנת ב'קנ"א [לשטרות = תר"ב ליצירה, 1842].
חמש שנים לאחר מכן, יצא כתב-היד מתחת ידו, אינני יודע אם נגנב או נאבד. הדבר ציער אותו מאד, אך לאחר מספר שנים חזר אליו כתב-היד, לא לפני שפדה אותו בממון מידי שוביו, וכפי שמספר ברשימה ארוכה שכתב על גבי כתב-היד בשנת תרי"ז (1857):
אחר ה' [חמש] שנים מיום קנותי זה הספר הנזכר לעיל גברו חטאי ועונותי ויצא זה הספר מידי וכשגָלָה מידי הייתי כסומה בלא עינים, וכגידם בלא ידים, עד שהייתי בוכה ופורש כפיים, וצועק ומתפלל לאבי שבשמים, עד שחנני והשיב לי קדומת יומים, ופדיתיו בסך ממון כפלים, וכל זה מאהבת לבי לאדון שמים, אני הקל והצעיר עפר רגלי יודעי דת יומיםאני אשבח לקוני ב"ה [ברוך הוא] שנתן בי נשמה קדושה להבין באיזה סוד ופלא בתורת אל הקדושה והטהורה אשר נתנה לכל מבין בחכמה יזכיני להלך בדרכו הישרה ולעסוק בתורתו גם בחכמה ויציליני משגיאות ומרוח גבוהה, ויצילני אני וזרעי וז"ז [וזרע זרעי] עסכ"ל [עד סוף כל (הדורות)?] כל ימי היותינו על האדמה, מן הצפוני אשר נברא, להטעות לכל בני אדם וחוה, ויזכור לנו זכות אבותינו הרמוזים במרכבה הקדושה, ואני אשאל קוני יזכיני בבנים בעלי מקרא ומשנה, והגהות ותלמוד וגם סודות וחכמה, ובעת נסיעתי יביאוני לגן עדנה, ואני הקל והצעיר ע"ר [עפר רגלי] החכמים יחיא ן' כמ"ו [כבוד מורי ורבי] אבי יוסף ן' סלימאן אלעראקי יצ"ו ופדיתיו בכ'מסה [בחמשה] קרוש חג'ר [שם מטבע] מהוני ומיגיע כפי יום ה' י"ב לחודש סיון שנת ב'קס"ח לשטרי [=תרי"ז 1857] והכל קיים...
ע"ר חכמים = עפר רגלי חכמים. לשון ענוה נפוץ מאד בתימן. וכ"כ בעצמו לעיל.
השבמחק