שני שירים עממיים - ממכירת "קדם" הקרובה

קטלוג המכירה הקרובה של "קדם - בית מכירות", מלא וגדוש כרגיל בפריטים היסטוריים מרתקים וחשובים (ביניהם אוסף מטבעות ארכיאולוגיות חשוב).
מתוך קטלוג זה אציג כאן שני פריטים, ממקומות שונים, שיש בהם מה שניתן לכנות "שירים עממיים", שאינם מוכרים.

הפריט הראשון, מפה רקומה מאירופה, שנועדה לשימוש בשבת. עליה איור זוג מסב לשולחן בערב שבת. על השולחן מונחים נרות, חלה, סכין, דג, בקבוק יין וגביע קידוש. 
במרכז המפה רקום:

פרייטאג אויף דער נאכט / איז יעדין יוד המלך / אין יעדין ווינקאלע לאכט / אין דער גאנצער / שטיב אין פרהעליך

ובתרגום לעברית:

ליל שישי / כל יהודי הוא מלך / בכל פינה צחוק / בכל הבית שמחה 

הפריט השני, ממקום שונה לגמרי: דף לחתונה שמקורו בעיר אחַלציחֶה (Akhaltsikhe) שבגרוזיה. בתחילתו נכתב אוסף של פסוקים, הקשורים בחלקם לנישואין, חתן וכלה, ולאחר מכן מופיע פיוט לא ידוע (אינו מתועד במאגרי הפיוטים), אף הוא מתאפיין בסגנון עממי:

שלום שלום משמי מרומים / בזכות אדם אב כל היצורים / בזכות נח איש צדיק תמים / בזכות אברהם אב המון גוים / בזכות יצחק שנעקד על העולה כשה תמים / בזכות יעקב איש תם יושב אהלים / בזכות יוסף שפתר והנה אנחנו מאלמים אלומים / בזכות אחיו שאמרו אבל אנחנו אשמים / בזכות פנחס שקינא לדר בשמי מעונים / בזכות יהושע בן נון בשבילו שני מאורים דומ[מ]ים / בזכות שמואל הרמתי ירדו בימי[ו] גשמים בעת הקוצרים / בזכות דוד המלך שאמר שירה בנעימים / בזכות שלמה בנו שנחכם מכל החכמים [...]

(בהמשך נכתבו ברכות לחתן ולכלה).

"הנייר שחור והדפוס אינו טוב" - האמנם?

סמוך לשנת ת"י (1650) נדפס בפראג חיבור בשם "ספר הזכרונות". הספר נדפס בעילום שם המחבר. מטרת חיבור זה לעורר על קיום מצוות או הימנעות מעבירות שהעם מזלזלים בהם.
כיום ידוע כי מחבר הספר היה רבי שמואל אבוהב (1610-1694), רב בונציה ומחשובי חכמי איטליה בדורו.
עובדת היותו מחבר הספר מוסכמת על הכל ולא אכנס כרגע לפרטי ייחוס זה (ראו על כך בהרחבה: מאיר בניהו, דור אחד בארץ, ירושלים תשמ"ח, עמ' מה-מט), אך נשאלות כמה שאלות:
ראשית, מדוע העלים רבי שמואל את שמו מחיבורו זה?
שנית, מדוע הרחיק רבי שמואל את הדפסת הספר לפראג הרחוקה, בעוד בסמוך לו שוכנים דפוסי איטליה שנודעו ביופיים ואיכותם?
ובכן, נתבונן בדברי החיד"א, בספרו 'שם הגדולים' (מערכת סופרים, ערך 'ספר הזכרונות'):

ספר הזכרונות המדבר באיזה דינין אשר קצת העם נכשלים... לא נזכר בספר מי בעל דברים, שמו ושם עירו. וידענו שחיברו הרב החסיד מהר"ש אבוהב, אחד המיוחד מרבני ויניציא... ולרוב חסידותו לא הזכיר שמו עליו... ולהעלים הדבר הנייר שחור והדפוס אינו טוב...

אם כן, לדברי החיד"א, סיבת העלמת שמו היתה פשוט ענווה. אך עושה רושם שהיה כאן יותר מזה.
חלק מהנושאים שעליהם מוכיח רבי שמואל בספרו, קשורים באופן מובהק ליהודי איטליה, כגון איסור "סתם יינם", "שעטנז" וגילוח הזקן בתער, שבקהילות איטליה רווח הנוהג לזלזל בהם. נושאים אלה אף עמדו במוקד פולמוסים בין רבני איטליה עצמם. לכן ניתן להבין את העדפת רבי שמואל להעלים את שמו מתוכחה שהיתה מכוונת ליהודים שבסביבתו.
[אגב, החיד"א, בספרו שם, מנצל את ההזדמנות ופותח בדיון ארוך בדבר הדפסת חיבורים בעילום שם, ומעלה צדדים לחיוב ולשלילה].
זו גם התשובה לשאלה השניה ששאלנו. כפי הנראה ידע רבי שמואל כי אם ידפיס את הספר באחד מדפוסי איטליה, לא יצליח להסתיר את עובדת היותו המחבר, ולכן שלח את הספר (מסתבר שלא נסע בעצמו) להדפסה בפראג (ויתכן שהמביא להדפסה היה מקורבו ר' יצחק ישורון, שהיו שיחסו אותו בטעות כמחבר הספר. ראה בניהו שם).

כעת ברצוני להתעכב על דבריו האחרונים של החיד"א: "ולהעלים הדבר הנייר שחור והדפוס אינו טוב...".
ראשית, לא ברור לי כיצד תורמת איכות ההדפסה או גריעותה להעלמת שם המחבר?
ושנית, לא ידוע לי אם נזדמן להחיד"א עותק במצב גרוע במיוחד, או שמא לא היה רגיל לרמת ההדפסה של דפוסי פראג (קשה להאמין על ביבליוגרף גאון שכמותו), שכן הטפסים של הספר שנתקלתי בהם אינם שונים לרעה באופן קיצוני מכמה דפוסים אחרים בני אותה תקופה (להוציא דפוסי איטליה האיכותיים).
להלן תמונה שצילמתי מעותק במצב מצויין, שנמצא כרגע במשרדי "קדם - בית מכירות". תשפטו בעצמכם:

והנה סריקה של טופס נוסף שנמצאת ברשת (מספריית אוניברסיטת ברנדייס). בטופס זה בולט יותר כי הנייר אינו איכותי (הוא גם מוכתם מאד), אך האם יש כאן משהו מכוון שקשור להעלמת שמו של רבי שמואל אבוהב מספרו, או שמא יש בכך רק בכדי ללמד על רמת הדפוס בפראג באותן שנים?
[ניתן גם לנסות להתרשם מסריקת הטופס שבאתר HebrewBooks, למרות שאינה באיכות צילום].
---

דף קינה שנדפס בונציה - על פטירת רבי שמואל אבוהב:

יצו האל להושיע ויואל - "שיר נביאים" לרבי שלמה אלקבץ הראשון

בואדי אלחגארה (כיום גוודלחרה, ספרד) התקיים אחד מן הדפוסים העבריים הראשונים, מחלוצי מלאכת ההדפסה העברית. בו נדפסה לראשונה ההגדה של פסח (בשנת ר"ם 1480). כיום ידועים קרוב לעשרה ספרים שנדפסו בדפוס זה. רובם לא שרדו בשלמותם, אך בזכות כמה  חתימות ("קולופון") בסיומי הספרים ששרדו, נודע לנו שמו של המדפיס: רבי שלמה בן משה אלקבץ. 

נכדו שנקרא על שמו, המקובל רבי שלמה אלקבץ מצפת, נודע מאוחר יותר בשירו המפורסם "לכה דודי". 

בשנת רמ"ב (1482) הדפיס רבי שלמה אלקבץ הראשון את פירוש רבי דוד קמחי (הרד"ק) לנביאים אחרונים. בסוף ספר "תרי עשר", המקבץ כידוע שנים-עשר ספרי נבואה קטנים, הביא רבי שלמה שיר, שאני משער כי הוא מחברו, ובו נרמזו כל שנים עשר הנביאים:

יצו האל להושיע ויואל / עמוס בטן ומעבדיו יישר 

והיונה בעם המך תנוחם / אחבקוק יצפון כל טוב ועושר 

ויום חגי לזכרון יהי לו / ומלאכי באליה יבשר 

נביאים הם בשירי זה רמזתים / לבל תטעה שנים עשר ועשר

ספרי ה"תרי עשר" נרמזו בצורה זו:

יצו האל להושיע (=הושע) ויואל (=יואל) עמוס (=עמוס) בטן ומעבדיו (עובדיה) יישר והיונה (=יונה) בעם המך (=מיכה) תנוחם (=נחום) אחבקוק (=חבקוק) יצפון (=צפניה) כל טוב ועושר ויום חגי (=חגי) לזכרון (=זכריה) יהי לו ומלאכי (=מלאכי) באליה יבשר

שלא כרגיל בשירים מסוג זה, שבדרך כלל עשויים בצורה מלאכותית ואין להם מובן אמיתי, בשיר זה הצליח רבי שלמה לשלב את שמות הנביאים בטקסט בעל משמעות.
מילות השיר בדרך כלל "תקניות" ומשתלבות למשפטים ברי הבנה. רק משמעות מילה אחת לא ברורה לי והיא: "אחבקוק". יש למישהו רעיונות?

אחרי השיר מופיע ה"קולופון":

ברוך יי אלהי צבאות אשר עשה עמי לטובה אות בפירושי החכם ר' דוד קמחי זל לגמור ולעשות כארבע מאות (טפסים?) וכל אחד מהם במקומו אצל יודעי דת ודין לעד ולאות כי ראה בצרות נפשי עד השלימם רבות תלאות. נעשו פה ואדי אלחיגארה האחרונים דברי נבואות בשנת ייי אל[ה]יך ברכך [=בגימטריה: רמ"ב. שנת ההדפסה] מהרה יראנו קץ הפלאות יפתח עינינו בתורתו תקופות וגימטריאות פרפראות ועל טובו הגדול הריני נותן הלל והודאות זה שמי והן תוי שלמה בר ר' משה נחו בעדן בן אלקאבץ הלוי. תם תם שבח לאל בורא עולם

שיר זה מצטרף לשירו של המשורר היהודי-ספרדי טָדְרוֹס אבולעפיא, הרומז לנביאים ראשונים, שהבאתי פה בעבר.  


תוספת:
הרב יעקב ישראל סטל כתב לי:

לדעתי יש לקרוא: "אח בקוק" בשתי תיבות. כלומר: האח (עם ישראל) השבור (בקוק) בגלות - "יצפון כל טוב ועושר". וצלעית שורה זו ממשיכה את הבקשה של הצלעית הקודמת.

(השורש 'בקק' מופיע בנחום ב, ג: כִּי שָׁב יְהוָה אֶת גְּאוֹן יַעֲקֹב כִּגְאוֹן יִשְׂרָאֵל כִּי בְקָקוּם בֹּקְקִים וּזְמֹרֵיהֶם שִׁחֵתוּ).