הַנֶּאֱהָבִים וְהַנְּעִימִם
בְּחַיֵּיהֶם, וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ (שמואל ב', א, כג).
בבני ברק נפטרו הלילה בשיבה טובה ר' קלונימוס קלמן רוזנר ואשתו ציפורה ז"ל, בהפרש של מספר שעות. תופעה מופלאה שכבר אירעה בעבר (ראו צרור מקרים מהשנים האחרונות - כאן).
לי זה הזכיר קטע משירו של רבי אליהו בחור, בסוף ספרו "מתורגמן" (איזנא, ש"א 1541):
[מַן = זַמֵּן]אָנָא אֵלִי, לִי וּלְאִשְתִּי, הַחֶסֶד גַם הַאֶמֶת מַןשֶהִיא לֹא תִהְיֶה אַלְמָנָה, וַאֲנִי לֹא אֶהְיֶה אַלְמָןיַחַד נָמוּת וּבְגַן עַדְנוּת, תּוֹךְ חֵיקָהּ אִישַׁן עַד לַזְּמַןיָבֹא הַקֵּץ וַאֲזַי נָקִיץ, וּלְחַיֵּי עַד יַחַד נִזְדַּמַּן
כמובן, שאין דברי ר' אליה בחור עולים בקנה אחד עם דברי חז"ל, ש"אם היתה כשרה - בעלה קוברתה" (אבות דר"נ, נוסח ב, פרק מב, ועוד), אע"פ שגם חז"ל ידעו על צערו של הבעל במות אשתו, ואמרו: "אין אשה מתה אלא לבעלה" (סנהדרין כב רע"ב).
השבמחק