שימו לב לשימוש היצירתי באות פ' סופית (ף), שעשה מסדר האותיות בבית דפוסו של רבי יעקב עמדין באלטונה:
הוא הפך את האות, וכך נוצרה הליגטורה א-ל.
קטע זה מופיע בחלק הראשון מסידורו של רבי יעקב עמדין, אלטונה תק"ה, עמ' רנז. בסקירה מהירה לא מצאתי עוד כאלה בסידור.
ואגב, שימו לב באיזה פסוק זה "נפל": "האותיות שאלוני...".
זה הזכיר לי את "התנצלות" המדפיסים הנחמדה בסוף ספר באר עשק (ונציה תל"ד), שבה נעשה שימוש מליצי בפסוק מישעיה הנ"ל:
--
כעת מצאתי דוגמה נוספת לאותה טכניקה, בספר "שמעון ולוי" (זולקווה, תק"י 1750):
הוא הפך את האות, וכך נוצרה הליגטורה א-ל.
קטע זה מופיע בחלק הראשון מסידורו של רבי יעקב עמדין, אלטונה תק"ה, עמ' רנז. בסקירה מהירה לא מצאתי עוד כאלה בסידור.
ואגב, שימו לב באיזה פסוק זה "נפל": "האותיות שאלוני...".
זה הזכיר לי את "התנצלות" המדפיסים הנחמדה בסוף ספר באר עשק (ונציה תל"ד), שבה נעשה שימוש מליצי בפסוק מישעיה הנ"ל:
האותיות שאלונו (להיותן מלאכתנו מאז ומקדם לחקוק בהם דברי חכמים וחידותם) מה זה היה כי לא נמצא מעולם בר בלא תבן ודפוס בלא טעויות, ולהם תטיף מלתנו כי כל המלאכה כל עוד אשר נדמה אל הטבע תקרא מעשה ידי אדם שממנו קורצנו, אך אם יעלה על לב להנצל מכל מין שגיאה מכתב אלהים הוא חרות על הלוחות לבד ואין עוד מלבדו כתיב. נוסף במלאכה זו כי מעלת המחבר נר"ו מסר לנו מהדורא קמא וידוע כי לעולם נמצא בה יתיר חסיר וחלוף, וטלאי על גבי כתוב וכתוב על גבי טלאי, ולא ידענו לפעמים לכיון לדעתו, אל אלהים הוא יודע כי כמונו מעלת המגיה נר"ו טרח כמה טרחות לשום העקוב למישור ואליו נשים דברתנו, ישלם פעלינו אלינו הנצבים על הדפוס, כי שמנו כל מאמצי כוחנו להורות לבני ישראל כי רצונו של אדם כבודו לעשות ספרים הרבה עד אין קץ, כן ירבה וכן יפרוץ לעד אמן.
כעת מצאתי דוגמה נוספת לאותה טכניקה, בספר "שמעון ולוי" (זולקווה, תק"י 1750):
היה מן הראוי לציין באוזני הקוראים, שהליגטורה לא התחדשה בבית דפוסו של הר"י עמדן, אלא קדמה לתקופתו. ישנם מספר מאמרים העוסקים בנושא מרתק זה.
השבמחקכמובן שהליגטורה של א-ל היא עתיקת יומין. החידוש כאן הוא השימוש שנעשה באות ף כדי ליצור את הליגטורה הזאת.
השבמחק