הזכרנו כאן את רבי ידידיה טיאה ווייל. כעת נעסוק בספר היחיד, מבין כתביו, שנדפס עוד בחייו. היה זה פירושו על הגדה של פסח.
בשעת הדפסת החיבור הועלמה העובדה שהוא מחבר הספר. בכך הצטרף רבי טיאה ווייל לרשימה מכובדת של מחברים שהעלימו את שמם מספריהם (ואולי נעסוק בכך בהזדמנות), אך המעניין במקרה זה הוא הניסיון שנעשה לטשטש את עובדת היותו מחבר הספר.
נוסח שער הספר מתחיל כך: "הגדה של פסח עם ביאור חדש המרבה לספר בדברים פשוטים ולפעמים אף רמזים ודרש ודיעות בו נחרטים....". כאמור, שמו של רבי טיאה וייל לא מופיע.
אך בנוסף, נדפסה בעמוד הבא "הסכמה" מהמחבר עצמו (ההסכמה מופנית לתלמידו רבי פילטא סג"ל המדפיס את הביאור: "...ראיתי בספר זה מרבה לספר שמפרש כל ענינים, וגם ליקט ממדרשים... ומצא ספר זה חן בעיני כל...").
מה הסיבה לכך?
יש להניח כי היה זה מענוותנותו של רבי טיאה וייל, שלא רצה להתפרסם כמחבר הפירוש.
כעת ישאל השואל: ומי אמר שהוא באמת מחבר הספר?
ובכן, ראשית, הדבר היה ידוע ומקובל כבר דור או שניים לאחר פטירתו (וייתכן שאף בחייו) וגדולי הדורות שאחריו מזכירים פירוש זה בשמו. שנית, בהקדמה לספר רמז המחבר את שמו ושם משפחתו: "ידיד יהי' המספר ובהלל ופסח יספר יזכה לבנין בית הבחירה לכפר" (ראשי תיבות: ידידיה ווייל). ובנוסף לזאת, באוסף כתבי היד שב"בית הספרים הלאומי" נמצא פירוש זה בכתב ידו.
נתקלתי במקרה דומה, אמנם מתקופה מאוחרת יותר, שמחבר כתב הסכמות על שני ספרים של עצמו, בכדי להסוות את העובדה שהוא המחבר.
מעניינת ההקבלה בין הדמויות: כמו רבי ידידיה טיאה וייל, גם כאן מדובר במחבר שכתב למעלה ממאה ספרים, וגם במקרה שלו רובם ככולם לא נדפסו בחייו, מלבד שניים, אותם הדפיס בעילום שם, כשהוא מוסיף להם "הסכמה".
מעניינת ההקבלה בין הדמויות: כמו רבי ידידיה טיאה וייל, גם כאן מדובר במחבר שכתב למעלה ממאה ספרים, וגם במקרה שלו רובם ככולם לא נדפסו בחייו, מלבד שניים, אותם הדפיס בעילום שם, כשהוא מוסיף להם "הסכמה".
היה זה הגאון רבי אליהו דוד רבינוביץ תאומים, המכונה: האדר"ת, אב"ד פוניבז' ומיר שבליטא, שעלה לארץ וכיהן מספר שנים (עד פטירתו) לצדו של רבי שמואל סלנט כרבה של ירושלים. יבול הכתיבה של האדר"ת היה בלתי נדלה, והוא כתב למעלה מ-120 חיבורים.
כאמור, שני הספרים היחידים שהדפיס האדר"ת בחייו נדפסו בעילום שמו, ולשניהם צירף האדר"ת הסכמה. הראשון הוא "קונטרס זכר למקדש" (ורשה תרמ"ט), אותו כתב במטרה "להחזיר עטרה ליושנה" על ידי חידוש מצוות "הקהל" (בשער הספר נכתב: "חובר מאת פלא"י"). והשני, ספר "אחרית השנים" (ורשה תרנ"ג) על מצוות וידוי מעשרות (בשער הספר: "חובר מאת......").
בספר הראשון מופיעות הסכמות ה"בית הלוי", רבי שמואל מוהליבר, והמחבר - האדר"ת. על הספר השני, הסכמות הנצי"ב, ה"ערוך השולחן" ושוב... המחבר - שכותב: "ראיתי הספר אחרית השנים... והתענגתי לראותו מסודר בסדר יפה, מי יתן ויתרבו חיבורים כאלה... אבקש להיות בעזרת הרב המאוה"ג המחבר שליט"א אשר כוונתו ומעשיו לשם שמים...".
נדמה לי ששני חיבורים אלו בכתב ידו של האדר"ת נמצאו בעזבונו.
[קוריוז קטן: בסוף ההסכמה שכתב לספרו "אחרית השנים" הוסיף האדר"ת הערה ובסופה ביקורת על המדפיסים ספרים ללא הסכמה: "ובסידור הג"ר יעב"ץ ז"ל שנדפס בווארשא תרמ"א ראיתי שערוריה, שנדפס בטעות במוסף של יו"ט... וכמה גדולים דברי החתם סופר ז"ל במה שהרעיש שמדפיסים בלא הסכמות..."].
אגב, את החיבור "זכר למקדש", הדפיס האדר"ת פעם נוספת בגירסה מקוצרת, שנה לפני פטירתו - בהיותו בירושלים, תחת שם אחר: "כדבר בעתו", וגם אז העלים את שמו והדפיסו תחת הפסבדונים: "מדו ן' צורב".
המעניין הוא שסיפור דומה חזר על עצמו גם בספר שחיבר חתנו של האדר"ת, הלא הוא הרב קוק.
חיבורו הראשון של הרב קוק הוא הספר "חֵבֶש פְּאֵר" - "כולל תוכחת מגולה להמון עם ד' המניחים התפלה של ראש שלא במקומה בבלי דעת...". הספר נדפס בוורשא תרנ"א.
שם המחבר: "מאת כד"י - והוא ר"ת [=ראשי תיבות] כהן דעתו יפה".
בעמוד שאחרי השער הסכמת האדר"ת, שאמנם מזכיר את הרב קוק, אבל כמו"ל הספר ולא כמחברו:
"חזיתי איש מהיר במלאכתו... הוא בעל הספר חבש פאר על קדושת מצות תפילין של ראש, ביודעי ומכירי קאמינא הרב המחבר שליט"א לא לכבודו ולא לכבוד בית אביו עמל ויגע.... והנה התנדב האי טהור גברא קודש הלולין... מוהר"ר אברהם יצחק הכהן קוק שליט"א.... להוציאו לאור עולם...".
אלי שטרן כתב: "מה הסיבה לכך?
השבמחקיש להניח כי היה זה מענוותנותו של רבי טיאה וייל, שלא רצה להתפרסם כמחבר הפירוש". ע"כ.
מעיון בהסכמה מתברר שר' ידידיה טיאה ווייל אוסר להשיג את גבול תלמידו ולהדפיסו שוב במתכונתו הנוכחית. יתכן שבהסכמה ישנם 2 פנים, גם להורות על המחבר, וגם לאסור על השגת גבול. יתכן שהסכמת ר' ידידיה ניתנה מוטעם זה.